** על המילה ״עלייה״

התנ”ך הוא המָקור של המילה “עָלִיָיה”. התנ”ך מדבר על המִצוָוה של עָליָיה לָרֶגֶל לירושלים שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בחגים סוּכּות, פֶּסַח ושָבוּעות.

מֵאָז התחלת הציונוּת בסוף המאה ה-19 מִשתַמשים במילה עָלִיָיה כדי לדבר על ההגירה לָארץ. במילים אחרות, יהודים לא מהגרים לישראל אלא עולים אליה.

בתקופה שלפני סוף המאה ה-19 יהודים השתמשו במילה “שיבַת ציון” כדי לדבר על הֲגירָה לארץ.

לפי ההיסטוריה הציונית עד הקמת המדינה ב-1948 היו חמש עליות ציוניות. העלייה הראשונה לארץ היתה ב-1881 והעלייה החמישית היתה בין 1932 ל-1935.

בסיפור של יעקוב, התנ”ך מספר שיעקוב יָרַד “מִצרַימָה” (=לְמִצריִם). מפה אפשר להבין שלפעוּלָה של “לבוא לארץ” יש סימליוּת של עָליָיה למקום גבוה ומְרומָם, מצד שני לַעֲזוב את הארץ היא יְרידָה ממקום גבוה ומְרומָם.

האידיאולוגיה הציונית של המאה ה-20 לארץ הִשתַמשָה בהרבה מוּנָחים דתיים ישָנים כדי לְתָאֵר פעולה פוליטית מודרנית. . בגלל זה היא השתמשה במילה “ירידה” כדי לתאר פעוּלה הפוּכה לפעולה של עליה לארץ ולָכֶן למילה “ירידה” יש מַשמעוּת שלילית.המילה “ירידה” היתה מילת גנאי בישראל של שנות ה-60 וה-70. לפעולה של האנשים שעזבו את הארץ קראו אז “יְרידָה” ולאנשים עצמם קראו “יורדים”.

היום יש הרבה מאוד ישראלים שמַעֲדיפים לגור מִחוּץ למדינת ישראל ולָכֶן המילים “יורדים” ו”ירידה” איבּדו את המשמעות השלילית שלהן. היום כּמעָט ולא משתמשים במילים האלה כדי לדבר על אנשים שעָזבו את הארץ.