*** על יחידת הזמן “שבוע”

שבוע הוא יחידת זמן בת שבעה ימים. השבוע מהווה (=היא) יחידת זמן מחזורית בין המחזור היומי למחזור החודשי.

שבוע הוא יחידת זמן מלאכותית (להבדיל מיממה, למשל, שהיא יחידת זמן טבעית), משום שמספר ימי השבוע הוא מספר שרירותי.

לפי עדויות ארכאולוגיות, את המחזור בן שבעת הימים, כולל יום מנוחה שביעי, המציאו כנראה האכדים ומשם המחזור עבר לבבלים ולכל המזרח התיכון הקדום, לרומא העתיקה, לכל המקומות באימפריה הרומית ולעולם כולו.

לפי המסורת היהודית, אלוהים ברא את העולם בשישה ימים, ושבת ביום השביעי. לכן היהודים מאמינים שהם חייבים לשבות מכל מלאכה ביום השביעי, יום השבת. סיבה נוספת, שנמצאת בתורה, לשבות מכל מלאכה ביום השביעי היא “זכר ליציאת מצרים”. חושבים שהמקור של הסיבה השנייה הוא הצו המוסרי לא לנהוג בעובדים כבעבדים, ולתת להם יום מנוחה.

ימות השבוע

בנצרות, שמות ימי השבוע קשורים לכוכבים ואלים, שריד לעידן הפָּגני של טרום הנצרות. כך למשל יום ראשון באנגלית הוא Sunday יום השמש, יום שני הוא יום הירח, יום שלישי נקרא על שם האל הנורדי טיר, יום רביעי נקרא על שם האל אודין (וודן באנגלית עתיקה),יום חמישי שייך לתור אל הרעם ויום שישי לפריה אלת האהבה. גם בשפות הלטיניות קיים קשר כזה. יום שני הוא באיטלקית Lunedì - יום הירח, יום שלישי Martedì -יומו של מארס (מאדים), יום רביעי Mercoledì - יומו של מרקוריוס (כוכב חמה), וכך מוּקדש יום חמישי לכוכב יופיטר (צדק), יום שישי לונוס (נגה) ושבת לכוכב שבתאי.

יום המנוחה על פי האסלאם הוא יום שישי בשבוע, המכוּנה (=שקוראים לו) “יום ההתכנסות” (בערבית: יום אל-ג’ומעה), והוא היום שבו מתקיימת תפילה ציבורית חגיגית במסגד. במדינות מוסלמיות מקובל יום שישי כיום המנוחה השבועי לעובדים, באיסלאם אין איסור על מלאכה ביום שישי או בחגי האיסלאם. המסורת היהודית-נוצרית שעל-פיה האל שבת ממלאכתו בתום בריאת העולם אינה מקובלת באיסלאם, והיא נתפסת במסורת המוסלמית כהאנשה מיותרת של האל. בפועל, ממליצים אנשי דת מוסלמיים על הפסקת העבודה בימי שישי כדי לאפשר למוסלמים לקיים את המצוות הקשורות ביום זה.