****** במותם ציוו לנו את המוות
נחמיה שטרסלר
13.05.2011

השבוע המיוּחד הזה, שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, הביא לידי שיא את התופעה המורבידית הקיימת אצלנו: התרפקוּת על המוות. פחות ופחות משפחות שכוּלות מזכירות את הציווי התורני “ובחרת בחיים”. את המשפט “במותם ציוו לנו את החיים” בקושי אפשר לשמוע.

כי החיים כבר אינם ערך מוביל. ההקרבה והמוות הם הערכים החדשים. מספר האנדרטות בישראל הוא הגבוה בעולם: אנדרטה אחת לכל 17 הרוגים בממוּצע, בעוד באירופה היחס הוא אנדרטה לעשרת אלפים חללים. כי קידשנו את המוות. כי חָלַקנו כבוד רק למתים. והסיפוּר הקשה על מותם בטרם עת מסוּפר ברוב המקרים מתוך השלמה גמורה, כאילו הוא גורל בלתי ניתן לשינוּי.

איש אינו מעז לשאול חלק מהמשפחות האבלות על דרכן הפוליטית. גם אם מדוּבר במשפחה החיה ביישוב מבוּדד בשטחים, על קרקע שנלקחה מהשכנים בכוח. אין שואלים אותה על הקשר שבין הכיבוּש, הדיכּוּי וחוסר הנכונוּת למשא ומתן לבין המשך המלחמות, שיניבו עוד אמהות שכּוּלות ועוד אבות בוכיים. מבחינתה, אין כל קשר.

למוות אצלנו יש דרגות ומעמדות. אם אתה מת סתם ככה באמצע הרחוב, אינך נחשב לכלום. אם אתה כבָּאי המסכן את חייו ומת על משמרתו, גם בכך לא די. רק אם נפלת במערכות ישראל, רק אז מותך יֵיחשב למשהו. רק אז תוכל להירשם בכותל המזרח של החברה הישראלית. רק אז יהיה למותך טעם.

זו הסיבה לכך ששלוש משפחות כבאי הכרמל[1] נאבקות בכל כוחן כדי שיכירו בבניהן כחללי מערכות ישראל, אף על פי שכולם יודעים את האמת: שאין שום קשר בין מותם לבין מלחמה. הם מתו תוך כדי מעשי גבורה, אך כחלק מתפקידם האזרחי.

בנושא החללים. נדרשת מידה גדושה של חוסר רגישות כדי שמי שבניו ואוהדיו אינם משרתים כלל בצבא יקבע הליכות בהנצחת הנופלים.

הסגידה הזאת למוות הפחידה כנראה מאוד את יואל שליט, אחיו של גלעד שליט [2]. לכן לא המשיך לשבת בשקט בטקס יום הזיכרון, אלא הפריע במתכוון למהלכו התקין. [...] יואל שליט הבין באיחוּר טרגי, שהמלחמות הרבות הפכו אותנו לאומה שטוּפת פוּלחן מוות. הוא הבין, שהצמרת הפוליטית מעדיפה את גלעד המת על גלעד החי. כי עם גלעד החי קשה להסתדר. הוא גורם לכאבי ראש אדירים ולסכנה של מתיחת ביקורת ופגיעה בתדמית, במקרה של שחרוּר מחבלים רבים תמורתו. אך עם גלעד המת אין לצמרת שום בעיה. יהיה אפשר לבנות בעבוּרו עוד אנדרטה אחת, ואף לקרוא לרחוב צדדי על שמו. יהיה אפשר אפילו לנצל את מותו כדי לאיים בנקמה איוּמה על אנשי החמאס. הציבור יאהב את זה מאוד.

כי את מחול המוות אנחנו יודעים לרקוד מצוין. הבעיה שלנו היא רק עם החיים.

[1] ההתייחסות היא לשריפה הגדולה שהיתה בכרמל ב-2010 ושבה נהרגו  44 אנשים.
[2] גלעד שליט הוא חייל ישראלי שנחטף ב-2006 על ידי אנשי חמאס. שליט היה בשבי למעלה מחמש שנים. הוא שוּחרר כחלק מעיסקה בין ישראל לחמאס ב-2011.

https://www.haaretz.co.il/opinions/1.1173835