**** הקייץ של אביה 8.1
גברת אברמסון מדברת עם הניה
האושר נמוג מהר מאוד.
בוקר אחד, שעה (=בזמן) שעמדתי לצאת (=התכוונתי לצאת) מהבית בדרכי לבית-החולים, הופיעה גברת אברהמסון. הדלת שלנו היתה פתוחה כְּתמיד בשל (=בגלל) החום הכבד והיא עמדה על הסף, לבושה יפה, על ידיה כפפות לבנות, ושאלה אם אמא בבית. כשאמא שמעה את קולה היא יצאה אליה. ואז פתחה ה”ליידי” ואמרה, שהיא דורשת שאפסיק לבקר אצל הבת שלה. זו חוצפה מאין-כמוה — גם לעשות מה שעשיתי, וגם לבוא לבית-החולים ולהפריע. ובכלל, מה למאיה שלה ולילדה כמוני? אז שיהיה ברור — הביקורים האלה חייבים להפסיק!
אמא לא ידעה, כמובן במה מדובר, ואני אמרתי שאסביר לה אחר-כך. גברת אברהמסון יצאה מהבית וטרקה את הדלת. אמא היתה המומה. סיפרתי לה שאכן ביקרתי את מאיה וסיפרתי על הידידות שנרקמה (=התפתחה) בינינו. אמא הקשיבה בשקט ואחר-כך אמרה: “אין אוויר! מחניק פה”. פתחה את הדלת לרוָוחה והוסיפה: “שייגמר כבר הקיץ הזה! קיץ משוגע.”
בימים שלאחר-מכן נמנעתי מללכת (=השתדלתי לא ללכת) לבית-החולים. כעסתי על אמא של מאיה, כעסתי על העולם, וחשבתי שזה לא צודק. אני חייבת להיות שם! הרי מאיה שמחה בחברתי, והאחיות עדות לשמחתה. איך אפשר לנתק אותי ממנה?
חזרתי לבית-החולים ועמדתי בחצר בתקוה שמאיה תֵצֵא עם אחת האחיות ואוּכל לדבר איתה. למרבה האכזבה, לא נִראֲתָה מאיה בחוץ ואני חזרתי כלעומת שבאתי. את הפרחים שהבאתי השלכתי בשדה הפתוח שליד בית-החולים.
ואז, בוקר אחד נעצרה מונית ליד הבית המשותף שבקצה הרחוב ומתוכה ירדו מאיה ואימה. הנהג עזר להן לעלות הביתה והשכנים קראו מהמרפסות: “מאיה בבית! מאיה חזרה!” שעה קלה לאחר שוּבן הביתה ידעו השכנים לספר שהעיניים של מאיה עדיין חבושות, אבל הניתוח בהחלט הצליח. “עיניים הן איברים מאוד רגישים,” אמרו. פתאום כולם הבינו הכל (=כולם הבינו) ברפואת עיניים.
החלמתה של מאיה העסיקה את השכונה כולה. על-פי הדיווחים שנשמעו במכולת ידעתי איך היא מרגישה, מה מצב העיניים ומה אמרו הרופאים.
עם שוּבה של מאיה הביתה הֵחֵלו (=התחילו) להישמַע צלילי הפסנתר מן הקומה השניה. אני הייתי חומקת אל מאחורי הבית, נצמדת לקיר שלצדו עמדו פחי-האשפה, ושם, בתוך ענן של יתושים וריח נורא הייתי מוצאת לי מחסה. לבדי, באין רואה (=כשאף אחד לא ראה) הייתי מאזינה לצלילי הפסנתר הנוגים (=העצובים) של מאיה ובוכה.
שאלות על פרק 8.1
1. למה הדלת בבית של הניה ואביה היתה פתוחה?
2. מי בא לבית של הניה ומה הוא/היא דרש/ה?
3. למה הניה היתה המומה ולמה היא פתחה את הדלת לרווחה?
4. למה אביה נמנעה מללכת לבית החולים?
5. מה אתם יודעים המצב של מאיה כשהיא חזרה מבית החולים?
6. מה היה כשמאיה חזרה הביתה?
7. למה אביה אמרה לנו: ״הייתי מאזינה לצלילי הפסנתר הנוגים של מאיה ובוכה?״