**** הקייץ של אביה 8.2
הנשף של גברת אברמסון
לימים (=אחרי כמה זמן) הוּסרו התחבשות (=הֵסירו את התחבושות) מעל עיניה של מאיה והיא שבה לראות (=היא שוּב ראתה). גברת אברהמסון חגגה את המאורע במסיבה גדולה במרתף הבנין שהן גרו בו. לא סתם מסיבה, אלא נשף גדול. הנשף הראשון בשכונה שלנו. כל השכנים הוּזמנו לנשף (=הזמינו את כל השכנים), חוץ מאיתנו, כמובן. אמא לא כעסה. “זה כל-כך מובן,” אמרה.
בלילה בו התקיים הנשף הלכתי עם אמא לסרט. זה היה סרט עם שירלי טמפל והציגו אותו בקולנוע הקיצי שהגג שלו היה פתוח ואפשר היה לראות גם את הסרט וגם את השמים זרועי הכוכבים (=השמיים שהיו בהם הרבה מאוד כוכבים). אמא הלכה לסרט הזה בעיקר למעני (=בשבילי), כיוון שאהבתי (=בגלל שאהבתי) את שירלי טמפל. היא הייתה ילדת פלא והיו לה תלתלים זהובים וגומות חן, והסרטים שלה היו תמיד עצובים עם סוף טוב, והיו בהם הרבה שירים וריקודים. כל הילדים אהבו את שירלי טמפל.
אחרי הסרט הלכנו ברחוב הראשי של המושבה ואמא קנתה לי תירס חם ושתינו כירסמנו ממנו. אמא התעכבה ליד חלונות-הראווה והלכה לאט לאט. כשהאצתי בה (=כשאמרתי לה ללכת יותר מהר) אמרה: “מה יש למהר? מה בוער לנו?” נדמה היה לי שהיא מושכת את הזמן בתקוה שהנשף יסתיים לפני שנגיע. אלא שהמאמץ שלה עלה בתוהו (=לא הצליח). הגענו הביתה, והנשף עדיין היה בעיצומו. ישבנו בסלון שלנו ושמענו את המוסיקה הבוקעת (=שיוצאת) ממרתף הבית המשותף שבקצה הרחוב. גברת אברהמסון הורידה למרתף את הפָטֶפון שלה והאורחים רקדו לצלילי התקליטים. אמא ואני הקשבנו למוסיקה ואמא אמרה: “הם רוקדים ואלס.” “מה זה ואלס?” שאלתי ואמא אמרה :”זה ריקוד יפה... איך הוא רקד ואלס, אבא שלך... פעם קיבלנו פרס ראשון בתחרות ריקודים. כשהוא רקד כולם פינו מקום והפסיקו לרקוד ורק הביטו בו. איזה רקדן נפלא הוא היה.” ואני אמרתי: “חבל שגברת אברהמסון לא הזמינה אותך. היית מַראָה להם מה זה ואלס.” ואמא אמרה: “לא, לא אני — הוא היה מראה להם. בשביל ואלס צריך בן-זוג טוב. ובלעדיו אני לא יכולה לרקוד כמו שרקדתי.” אני שאלתי: “איך רוקדים את זה, את הואלס?” ואמא קמה על רגליה והֶראֲתָה לי את הצעדים: אחת, שתים, שלוש... חת, שתים, שלוש, חת, שתים, שלוש, חת, שתים, שלוש... והחלה (=התחילה) לרקוד.
המוסיקה נשמעה ברור כל-כך ואמא יכלה לרקוד בקצב הנכון, והיא היתה יפה וקלילה. פתאום משכה אותי ממקומי וגררה אותי לרקוד איתה, כאילו היינו זוג נאהבים. את ידי האחת הצמידה למותן שלה מימין, ואת ידי השניה הניחה (=שׂמה) על כתפה השמאלית. וכך רקדנו לצלילי הואלס, והיא הביטה בי ואמרה: “העיניים שלך. בדיוק כאלה היו לו. עיניים שחורות גדולות.”
שאלות על פרק 8.2
1. מי לא הוּזמן לנשף של הליידי?
2. לאיזה סרט הניה ואביה הלכו? למה דווקא לסרט הזה?
3. למה לפי דעתכם הניה הלכה כל כך לאט כשהן חזרו מהסרט?
4. מה אתם יודעים על המוזיקה בנשף? ומה אביה והניה עשו כשהן שמעו את המוזיקה?
5. מה הניה אמרה שצריך בשביל לרקוד ואלס? האם אתם מסכימים איתה? למה?
6. האם הייתם פעם בנשף? מה אתם יכולים לספר לנו על הנשף—מה לבשתם? עם מי הלכתם? וכ״ו