*** עליתי, חייתי, ירדתי: החלום שנשבר למיראל מאן
הוידאו של מיראל:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4809647,00.html
“אני לא מרגישה עצובה או מובסת על כך שעזבתי - זה פשוט לא היה בשבילי”.
לפני שנתיים, בגיל 22, עם תואר שני (M.A.) במדעי הבריאות מאוניברסיטת מישיגן עם הרבה תקוות, חלומות ומוטיבציה מיראל מאן ירדה מהמטוס בישראל כדי להתחיל את ההרפתקה החדשה שלה, את החיים החדשים שלה בישראל.
עכשיו, שנתיים אחרי שהיא עלתה לישראל, מיראל אורזת את המזוודות ונוסעת בחזרה לארה”ב. בבלוג שמיראל כתבה בחודשים האחרונים, היא סיפרה מה קרה לה במשך השנתיים האחרונות ולמה היא לא יכולה להמשיך לחיות פה, בישראל. היא נותנת תמונה של ישראל – לטוב ולרע.
הדעה של מיראל על ישראל
“מבחן אישי, ניסיון, אתגר. מדינה של סתירות: הטוב והרע ביותר של אנשים, מקבלי פנים אך עוינים, חילונים אך דתיים, מקום שבאתי ללמוד בו על עצמי, ואכן למדתי המון”.
הדעה של מיראל על העולים החדשים לישראל
”אידיאליסטים, לעיתים קרובות נאיבים. לוחמים וחזקים. לא מספיק נתמכים ומתחילים הכל מאפס”.
הדעה של מיראל על הישראלים
:
“אגרסיבים, קולניים, מניפולטיבים ולא מתחשבים. אבל גם נדיבים, רחבי לב, מארחים, חוגגים, אוהבי חיים וחסרי דאגות”.
הדעה של מיראל על חיי היום-יום
בארץ”
הכל פה זה מאבק. זה ממש חלק מישראל, ואני עייפתי ממאבקים. אתה צריך להיות מסוגל להיאבק כדי לחיות פה. להיאבק על שכר מתאים, על עמלות בבנק, על שכר דירה הוגן, ואני פשוט מיציתי את זה. אני לא רוצה לחיות בהרגשה שבכל יום מנסים לנצל אותי”.
הדעה של מיראל על ענייני ביטחון
“האם אני רוצה שהילדים שלי יילכו לצבא? האם אני רוצה שהמשפחה שלי תחיה במתח תמידי? למה ‘נורמליות’ כוללת פצצות, טילים ודקירות?”
הדעה של מיראל על העבודה שלה
“אפילו עם תואר שני הרווחתי פה קצת פחות משכר המינימום בארה”ב. אני רוצה קריירה טובה, שבה אוּכל לפתח כישורים ולצמוח. לא הצלחתי להגשים את זה בישראל”.
מיראל מדברת על ההחלטה שלה לעזוב
״הזמן שלי פה נגמר. השגתי כל מה שיכולתי. החלומות שלי, השאיפות והמטרות שלי לא יכולות להיות להתגשם פה. אין לי מקום יותר לצמוח פה. אני רוצה להיות בסביבה חיובית, מוקפת באנשים חיוביים וטובים”.
מה מיראל אומרת על חזרה?
”יש לי חבר ישראלי, אז אני עשויה לחזור אבל רק לזמנים קצרים ולחופשות. לא יכולה לדמיין חזרה לתקופה ארוכה יותר”.
הדעה של מיראל על מקום לשיפור
“שירות לקוחות, בירוקרטיה סבוכה כמעט בכל דבר, שכר דירה גבוה לעומת משכורות נמוכות”.
זה לא אתם זה אני?
”
אני מאמינה מאוד שאם אתה נוסע למדינה אחרת, אתה צריך לעשות את ההתאמות אליה, לתרבות שלה, לערכים שלה ולמנטליות המקומית. אתה לא אמור לשנות דברים או להיאבק נגד זה. התפקיד שלך הוא ללמוד. לכן, אני לא מרגישה עצובה או מוּבסת על כך שעזבתי – זה פשוט לא היה בשבילי”.
הטקסט של הוידאו (תרגום מאנגלית)
בחזרה כאן [בארצות הברית] אחרי שחזרתי הביתה [לארצות הברית] מישראל, שבה חייתי שנתיים. היה קשה לחזור, למרות כל המכשולים לאורך הדרך וכמה מה שעברתי, אני מניחה שבאמת פיתחתי קשר למקום, לאנשים שפגשתי לאורך הדרך, והיה קשה מאוד לעזוב. אני גם חוזרת לעתיד מעורפל. אני לא יודעת מה אעשה ואיפה אגור. אבל אתם יודעים, אם אתה יכול לעשות את זה בישראל, אתה יכול לעשות את זה בכל מקום. ואני מחכה להתחיל מחדש, משהו אחר, שונה, גדול יותר וטוב יותר . אני אתגעגע לישראל, אבל כמו שאומרים: זה לא שלום, זה להתראות.