** הערבית בישראל

ערבית היא השפה של עשרים אחוזים (20%) מהאֶזרחים בישראל. אבל למרות שהערבית היתה שָׂפָה רִשמית בישראל, היא נמצֵאת במַעֲמָד שוּלי לעוּמַת העברית והאנגלית. למרות שהמדינה הִקפידָה ומַקפידָה על לכתוב בערבית על כסף, על בּולים ועל שלָטים בדרכים ובשמות רחובות. יש הרבה אנשים שטועֲנים שמדינת ישראל לא עושה מספּיק כדי לחַזֵק את המעמד של הערבית כשפה רשמית דה-פקטו בכל תחוּמֵי החיים.

למרות המַעֲמָד הרשמי של הערבית, רוב הדיוּנים בבתי המשפט בישראל הם בעברית. לפני כמה שנים היתה עֲתירָה לבג”צ (בית הדין הגבוה לצדק) להוסיף ערבית לדיוּנים, אבל בית המשפט לא קיבֵּל את העתירה הזאת.

חלק מִמשׂרָדֵי הממשלה (=מהמשרדים של הממשלה) לא נותנים שירוּתים בערבית. לעיתים קרובות ערבים שפּונים למשרדים של  הממשלה צריכים לְתַרגֵם את הבַּקָשָה שלהם לעברית.

בישראל יש היום יותר חֲקיקה אנטי-דֶמוקרטית ויותר בּיטויים של גִזעָנוּת בחברה כּלַפֵּי כל מיני קבוּצות. הדברים האלה מַשפיעים גם על היַחַס לערבית ועל הרָצון של אנשים שונים לְעַרעֵר על הלֶגיטימיווּת של השׂפָה.

עד שנת 2018 גם העברית וגם הערבית היו שׂפות רשמיות בישראל, אבל היו חברי כנסת שרָצוּ לְהַחליש את המַעֲמָד של הערבית בישראל. חברי הכנסת האלה חשבו שהעוּבדה, שגם עברית וגם ערבית הן שפות רשמיות מַחלישָה את הזהוּת היהודית של המדינה והם ניסוּ למצוא דרָכים לְשַנות את המעמד השָוֶוה בין העברית והערבית.

בגלל זה הכנסת שינתה את המעמד של הערבית משפה רשמית ל”שפה שיש לה מעמד מיוּחד” ב-2018 .