*** הבנים לא רוצים לשמוע על השואה
מתוך העיתון “שער למתחיל” 25 באפריל 2006
ציפורה כתבה למדור “הכל נשאר במשפחה”:
אני בת 82, אלמנה, אם לשלושה בנים ותשעה נכדים, ואני ניצולת שואה. כשהבנים היו קטנים השתדלנו לא “להכניס הביתה” את השואה. לא סיפרנו להם על השנים הנוראות שעברו עלינו. לא סיפרנו להם על בני המשפחה שניספו (=מתו). רצינו שהם יגדלו ויהיו לאנשים בריאים ומאושרים. בשנים האחרונות אני מרגישה צורך לספר להם על המשפחה שאיננה, על מה שעבר עלי ועל בעלי ז”ל (=זכרונו לִברכה). אני מרגישה צורך חזק לספר, אבל אני מרגישה שהם לא כל כך רוצים להקשיב. זה כואב לי מאוד.
מה את מציעה לי לעשות?
התשובה של העיתון
ציפורה מתארת מצב שהיה קיים בבתים רבים של ניצולי השואה. ניצולי השואה רצו לחזור לחיים ולנסות לשכוח את הזוועות. הם רצו להקים משפחות בריאות, נורמליות ולכן הם השתדלו לא לספר לילדים יותר מדי. חלק מהניצולים פשוט לא דיברו. אחרים היו מדברים רק ביום הזיכרון לשואה. היו כאלה שלא הפסיקו לדבר. בני הדור השני גדלו עם תסביך. הם לא ידעו איך לדבר ומה להגיד לההורים. הם לא ידעו אם לשאול או לא לשאול. השתיקה של ההורים היתה קשה בשבילם לא פחות מאשר הסיפורים שלהם.
עם הזמן חָלו (=קרו) שינויים ביחס של הדורות לשואה. בשנים הראשונות, רבים מבני הדור הראשון לא רצו ולא יכלו לספר. בני הדור השני לא רצו לשמוע.
לאט לאט חָל שינוי. אחרי משפט אייכמן רבים מבני הדור השני ביקשו לדעת יותר ויותר על מה שקרה להוריהם. ההורים התחילו לספר ולכתוב ספרים. מֵאות, ואולי אַלפֵי, ספרים נכתבו ונכתבים עד היום בידי ניצולים. דור הבנים הֵחֵל (=התחיל) לדבר על הקשַיִים שלו, על ילדוּת בבית של ניצולים. גם בבתים של ניצולים שבו לא דיברו, השואה היתה עדיין קיימת כל הזמן. בני הדור השני החלו (=התחילו) לכתוב ספרים ומחזות וליצור סרטים.
לא כולם סיפרו ולא כולם רצו להקשיב.
הדור השלישי המשיך את המגמה הזאת. מערכת-החינוך (=בתי הספר) עזרה לכך. הילדים למדו ולומדים את נושא השורשים וכותבים עבודות שורשים על המשפחה. כדי לכתוב על המשפחה הם מראיינים את הסבים והסבתות. כך נוצָר קשר בין שני דורות—הדור הראשון והדור השלישי. זה דיאלוג שלא היה קיים בין הדור הראשון והדור השני בשנים הראשונות. השינוי הזה התחזק עם הנסיעות של בני הנוער לפולין. בני הדור הראשון מצטרפים לנסיעות של בני הנוער ומספרים לבני הנוער מה היה. הנסיעות האלה מְקָרבות את דור הנכדים לדור הסבים.
האם אתם יכולים לענות לשאלה של ציפורה?
נושא לשיחה וכתיבה:
האם צריך ללמד על השואה? למה?
האם הוראת השואה חייבת להיות חלק מתוכנית הלימודים של בתי הספר? בישראל? בעולם?
מאיזה נקודת מבט צריך ללמד על השואה—האם יש רק נקודת מבט אחת?
מה צריכה לכלול ההוראה הזאת?
האם טוב שבני נוער נוסעים לפולין? למה?
האם יש לשואה שמות שונים? מהם? מה ההבדל ביניהם?