** הבוקר המשוּגע של אביבה

— אביבה.... אביבה.... אביבה....

— אביבה אה?

— למה סָגַרת את הטלפון, שעה אני קורֵאת לך.

—מה קָרָה?

—אמא שלך עוד פעם

—בסדר, תודה, אני רָצָה

—תודה, ותָגידי לאניטה שתַחזיר לי את השואב לפני שאני אֶכעַס עליה

—בסדר

—מוני .... מוני .... מוני .... אני צריכה לָרוּץ לאמא

—עוד פעם?

—אהמ, וגם צריך לַחתום, שלא תְאַחֵר היום. וגם תָעיר את אלון לפני שאתה יוצֵא

— אני ער

—כבר סיגרייה על הבוקר? עוד לא פָּתַחתָ עיניים

—מספיק לי לִפתוחַ את הפה בשביל סיגריה

—תְצַחצֵחַ שיניים לפחות

—מוני...

—את אהובה שלי, רק עלייך חָלַמתי בלילה... את נוסַעַת היום לַפרופסור? הה? איך תַספּיקי?

—אַל תדאַג

—כן ... תֵירגעי, מרסדס, היא לא תִקפוץ. אני בָּאָה... תַרגיעַ אותה, היא היסטֶרית

—ניתֵן לה דחיפה קטנה. מה הבעייה?

—בוקר טוב

—בוקר וחצי, עוד פעם את נוסַעַת אליו לתל אביב?

—למה?

—אֶפשר לַחשוב שאת בכלל מעניינת אותו, השחצן הזה

—תִתפַּלאי

—מִתפַּלֵאת וחצי

—כבר עשר דקות אני מְחַכֶּה שהיא תִזרוק לי חוּלצה

—למה אתה לא עולֶה?

—למה יש לי נסיעה לבאר שבע, אנשים מְחַכּים לי לֶאֱסוף אותם

—אביבה, לאן?

—לאמא

—עכשו? את לא נורמלית

—נו, מה אני אֶעשֶׂה, היא על החלון

—מה עם החולצה שלי

—אני לא מְבַטֶלֶת את השיעור עם עודד, תִשכְּחי מזה

—אניטה

—גם כן אתה... אני לא מְבַטֶלֶת את השיעור איתו אפילו אם היא תִקפוץ

—אז תַאַספי אותי ממנה עוד שעה, אני אֶהיֶה מוכנה בזמן

—אני אֶרצַח אותך אם לא, אותך ואותה ביחד

—למה ורוּדה? איך אני אֶסַע עם זה לבאר-שבע

—במונית

—לא נוסֵעַ

—בָּא לי להביא לך כָּאפָּה. עוד פעם אתה שולֵחַ אותי לְפּה?

—סוף-סוף, אביבה, מה זה ה... כל שני וחמישי

—אביבה mon amour

—אַל תִדאַג מוריס, אני עולָה אליה

—נָעֲלָה מבפנים, לא פותַחַת, יום אחד שקט אין לנו ממנה

—הנה אני עולָה, מרסדס ....... אתה יָכול לָלֶכֶת, מוריס

—אביבה, אַל תִשמְעי למרסדס למה היא רכלנית רעה

—יאללה, ויולט, תִקפְצי כבר וניגמור ממך ומהרעש שאת עושָׂה פה לכּולם

—תִסתְמי את הפה ג’ורָה, שלך, למה עוד מעט אני קופֶצֶת וקובֶרֶת אותך יחד איתי

—קוּקוּ. הִתגַעגַעתי אליך וסָגַרת את הטלפון, למה סָגַרת?

—איפה אבא ?

—באמבטיה, שלא יַפריעַ

—ממש הִגזַמת, אמא

—בּושה, ויולט, איך שאת מִתנַהֶגֶת

—כל היום הוא גוזֵר מהעיתון שלו מתכונים של בישולים ומְבַקֵש ממני לְהָכין לו. מה אני מסעדה שלו? אין לי כבר אוויר ממנו

—למה את לא לוקַחַת את הכדורים שלך? בגלל זה אין לך אוויר

—מה את חושֶבֶת שאני לא יודעת שזה סוכּרָזית מה שנותנים לי? ואת, מה את מלוּבֶּשֶת ככה? עוד פעם את נוסַעַת אליו. יש לך רומאן איתו.

—כן, ואני ואני הולכת לִברוחַ איתו ללאס ווגָאס. איזה רומאן בראש שלך? הוא עוזֵר לי עם הסיפורים.

—מי יַעֲזור לי כּשֶתִהיי מפוּרסמת, מי? אחותך שמְביאָה לי וָאזָה שנָתָתי לה לפני חמש שנים?
—אהמ

—אהמ

—אהה ....

—ככה ויולט, אחרי כל מה שסָבַלתי בשבילך, את רוצה לִקפוץ עלי ולַהֲרוג אותי?

—תִראי אותה, איך היא בּוכָה כמו ... כמה שאת אַבּלָה, ככה אני אוהֶבֶת אותך למרות שאת מָרוקו סכּין.

—למה? מאיפה את? משוַויץ?

—רוצה אחד. גם את לא חסר לך

—מילה אחת ממך ואני הולֶכֶת

—תֵלכי, את והתיסרוקת שלך מהז’ורנָלים ביחד

—עקשנית כמו פרד את, האוטובוס לא יְחַכֶּה לך

—אני רק מְכינָה לה מרק

—יש לי מרק. אני אַגיד לה שאת הֵכַנת אותו, בסדר? רק תֵצאי כבר