****** הבועה 2006
https://he.wikipedia.org/wiki/הבועה

הסרט מספר את סיפורה של חבורת צעירים המתגוררים (=שגרים) בלב תל אביב, רחוב שינקין במרכז “הבועה” התל אביבית הבורגנית:

• נועם – מוכר דיסקים בחנות “האוזן השלישית”.
• לולו – עובדת בחנות הסבונים “סבון של פעם”.
• יהלי – מנהל משמרת במסעדת “אורנה ואלה”.

החיים של שלושת הצעירים משתנים כאשר לחייהם (=לחיים שלהם) נכנס אַשרָף, צעיר פלסטיני, שנועם, אחד משלושת הצעירים, מפתח איתו סיפור אהבה. החבורה מחליטה לאמץ אליה את אַשרָף ולהפוך אותו לחלק מהבועה, שבה הם עצמם חיים. זה נעשה באמצעות שם בָּדוּי ועבודה חדשה לאַשרָף במסעדה. לא עובר זמן רב והחבוּרה מגלה שהמציאות יותר חזקה מהם. הדברים לא מסתדרים בקלות, ולבסוף הבועה, שבה הם חיים מתנפצת באכזריות ישראלית טיפוסית.

העלילה של הסרט עוסקת בהוויית החיים (=דרך החיים) התל אביבית, בנושא של יחסי יהודים-ערבים ובנושא של ההומוסקסואליות. בסרט הזה, שני היוצרים—איתן פוקס וגל אוחובסקי—שמו דגש על תיאור מפורט של הפרטים השונים שיוצרים את ההווייה של  הבועה התל-אביבית דרך, בין השאר, תיאור מקומות בולטים ומרכזיים בנוף של מרכז תל אביב, כמו חנות “האוזן השלישית” ומסעדת “אורנה ואלה”, מקומות שהפכו למוקדים עירוניים עבור צעירי תל-אביב. הנושא העיקרי בסרט הוא הקשר השבור והמקרטע (=הלא יציב), אבל אפשרי בין הבוהמה של מרכז תל אביב הבורגנית לבין שאר חלקי הארץ ואזורי הרשות הפלסטינית. הנושא הזה מסוּפר דרך היחסים בין הדמויות המרכזיות לדמותו של אשרף.

לדעתו של מבקר הקולנוע של “הארץ” אורי קליין זה “סרט עילג (=שלא יודע לדבר) מכל בחינה אפשרית כמעט”.

שמואל דובדני, מ-YNet טען שבמקום לייצר אמירה בעלת משמעות (=שיש לה משמעות) “על צעירים שחיים במקום הזה ובזמן הזה”, הסרט, כמו כסרט “ללכת על המים”  יוצר מרטירולוגיה הומואית מהסוג הזול ביותר.

מבקר הקולנוע של  נענע 10, גולן כספי, טען  שזה “סרט בינוני, דחוס (=מלא) קלישאות שלא מצליח לייצר אפילו רגע דרמטי טוב אחד.