**** הגניזה הקהירית
מעובד מתוך ויקיפדיה

הגניזה הקהירית היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודים, שנכתבו (=שכתבו אותם) בין המאה ה-9 והמאה ה-19. כתבי היד והספרים נִשמְרו (=שמרו אותם) בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. כתבי היד האלה התגלו ופוּרסמו (=פירסמו אותם) בסוף המאה ה-19. לכתבי היד האלה יש חשיבות רבה לחקר יהודי מצרים ולחקר ארון הספרים היהודי.*1*

בית הכנסת של הקהילה היהודית בפּוסטָאט, בעיר העתיקה של קהיר, נבנה (=בנו אותו) בשנת 882. באותה שנה יהודים מירושלים רכשו (=קנו) את המקום והֵחֵלו (=התחילו) להשתמש בו כבית כנסת. בית הכנסת נהרס (=הרסו אותו) בפרעות בשנת 1012 ונבנה (=בנו אותו) מחדש (=שוב).

בקומה העליונה (=הכי גבוהה) של בית הכנסת היה חדר מיוחד ששימש כגניזה, כלומר מקום שבו שמרו ספרי קודש וכל מיני דברים כתובים שהִתבַּלו (=שהפכו ליְשָנים מאוד) ואי אפשר היה להשתמש בהם. לאורך השנים (=במשך הזמן) יהודי הקהילה גנזו בַּמקום לא רק את ספרי התפילה והלימוד שהיו כל כך ישנים שאי אפשר היה להשתמש בהם, אלא גם מסמכים (=דוקוּמנטים) משפטיים, כלכליים, מכתבים, רשימות שֵמיות (=של שמות), ומכתבים ועוד. כל זאת נעשָׂה מתוך יחס של כבוד לכל מה שנכתב באותיות עבריות. האקלים היבש של מצריים סייע  (=עזר) להשתמרוּת הכתבים.

קיוּם הגניזה לא היה סוד, ובמאות ה-18 וה-19 תיירים יהודיים ניסו לבדוק מה יש בה, אולם כיוון  (=בגלל) שהיה שם אי סדר (=בלגן) ואבק הם לא הצליחו לברר מה יש בגניזה. בנוסף בני הקהילה האמינו שיש קללה על מי שייקח ספרים מן הגניזה. סוחרי עתיקות מקומיים מכרו כמה ספרים מן הגניזה לתיירים עשירים כמזכרות.

ב-מאי 1896 שתי אחיות סקוטיות שחזרו מארץ ישראל, הראו לחוקר שניאור זלמן שכטר מאוניברסיטת קיימברידג’, כמה דפים מהגניזה בקהיר. הדפים האלה כללו את הנוסח העברי של ספר בן סירא*2* שבמשך מאות שנים היה ידוּע רק בתרגום הלטיני והיווני שלו. זלמן שֶכטֶר התלהב מאוד ממה שהוא ראה, וחודש אחר כך 1896 השיג תמיכה למסע (=נסיעה) למצריים מטעם האוניברסיטה. כשהוא הגיע לבית הכנסת ונכנס לגניזה הוא גילה שם את ההֵיקף העצוּם (=הגדול מאוד מאוד) של הגניזה ואת החומר הנדיר שכללה (=שהיה בה). שכטר קיבל עזרה מיוחדת מאנשים שונים—יהודים ונוצרים ודיפלומטים בריטים במצרים. שֶכטֶר קיבל בין היתר מכתב המלצה מהרב הראשי של אנגליה אל הרב הראשי של קהיר. ואכן, כששכטר הגיע לקהיר ראשי הקהילה היהודית וראשי בית הכנסת אבן עזרא שיתפו איתו פעולה.

העבודה בגניזה עצמה התנהלה (=נֶעֶשׂתה) בתנאים קשים: שֶכטֶר נֶאֱלץ (=היה צריך) לזחול לתוכה דרך חור בקיר של עזרת הנשים שבבית הכנסת. החדר שבו היתה הגניזה היה חֲסַר דלתות וחלונות והיה מלא אבק מחניק. שֶכטֶר הִצליחַ למַיין עבור ספריית האוניברסיטה רכישה (=קנייה) של הרבה מאוד כתבי יד ודפים מן הגניזה.

מחקר הקטעים שנאספו (=שאספו אותם) מהגניזה רחוק מלהסתיים (=להיגמר). כל הענפים (=הנושאים) בחקר היהדות, חקר הסטוריה יהודית וחקר כתבים יהודים קיבלו תרוּמה עצומה (=גדלה מאוד מאוד) מהעיון בטקסטים שנמצאו בגניזה. בגניזה נמצאו אלפי מסמכים היסטוריים, ביניהם כתוּבּות, אלפי ספרי הלכה, דקדוק עברי, מחשבת ישראל, מיסטיקה יהודית ושירה מתקופה של אלף שנה.

יש מספר קשיים שעומדים  בפני חוקרי הגניזה:

• המצב הגרוע (=מאוד לא טוב) של רוב הספרים
• חומר רב נמצא בדפים בודדים ואף בקרעי דפים שדורשים השלמה.
• הצורך לפענח צורות כתב וכתיב שכבר לא מוּכּרות ושל כתב שדָהָה או נמחק.
• קשה לקבוע הכרונולוגיה של הקטעים ואת המהימנוּת שלהם.

מחקר הגניזה נמשך גם היום במחלקות למדעי היהדות ברחבי העולם.

בשנת 2000 היתה יוזמה להקים אתר אינטרנט שאמוּר לרכז את כל דפי הגניזה ואת המחקרים שנעשו עליה. ביצוּע הפרויקט החל (=התחיל) בינואר  2006 והוא עדיין נִמשָך (=ממשיך).

לצורך הפרויקט הוּכנה (=הכינו) רשימה של רוב דפי הגניזה ומיקוּמם ( =המקום שלהם). עד 2010 צוּלמו (=צילמו) את רוב הדפים שבאוספים של אוניברסיטת קיימברידג’,  ספריית המוזיאון הבריטי, בספרייה הלאומית בירושלים ובעוד מקומות שונים. האתר עלה לאינטרנט בשנת 2007. איכוּת הצילומים של כתבי הגניזה כל כך טובה, שלעיתים (=שלפעמים) קל יותר לקרוא את הקטעים באתר מאשר במקור.

*1*ארון הספרים היהודי כולל את כל הספרות שעוסקת בהיבטים השונים של כתבי הקודש היהודים—התנ”ך, המשנה, פירושים שונים, משנה תורה לרמב”ם (רבנו משה בן מימון) ושולחן ערוך.

*2*  ספר בן סירא הוא לא חלק מהקאנון המקראי אך ממשיך במובנים רבים את היצירה המקראית . המאמר עומד על סגנונו ותכניו של ספר בן סירא ועל הקשר בינהם ובין ספרות החכמה המקראית.
ספר בֶּן סִירָא, נקרא גם “משלֵי בֶּן סירָא” הוא ספר מן הספרים החיצוניים, כלומר ספרים שלא נכנסו לתנ”ך. הספר נכתב בעברית, אולם (=אבל) המקור העברי אבד. מחבר הספר, שמעון בן אלעזר בן סירא, כתב אותו בירושלים, במאה ה-2 לפני הספירה. הספר הוא זהו אוסף משלים ופתגמים על היבטים שונים של החיים, בסגנון ספר מִשְׁלֵי שבתנ”ך. הספר שייך לספרות החוכמה, חכמי המשנה—חז”ל (=חכמינו זכרונם לברכה) הרבו לצטט (=ציטטו הרבה) מהספר. התפילה היומית המרכזית - תפילת שמונה עשרה (= תפילת “עמידה”), מבוססת על מובאות מתוך ספר בן סירא
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13990