**** האם התנ”ך הוא הסטוריה?
על הספר “בראשית ההסטוריה”
האם התנ”ך הוא היסטוריה? האם ספרי המקרָא (=התנ״ך) מתארים תיאור מהימן (=שאפשר להאמין לו) מאורעות ודמויות מהעבר הקדוּם של עם ישראל, או האם הם רק מיתוסים שהמטרה שלהם היתה לענות על הצרכים הלאומיים והדתיים של התקופה שבה המחברים חיו? ויכוחים על שאלות כאלה מתנהלים (=קיימים) בין חוקרים ואנשי דת כבר מאה וחמישים שנה. היו שטענו כי הכל, בשינויים קלים, הוא היסטוריה, אחרים טענו כי כמעט הכל הוא אגדה ולא הסטוריה.
בעשרות השנים האחרונות הצטבר בהדרגה (=לאט לאט) מידע (=אינפורמציה) חדש ומפתיע מן החפירות הארכיאולוגיות בישראל ובמדינות אחרות במזרח התיכון. הארכיאולוגים לא גילו ראיות (=עדויות, הוכחות) ליציאת מצרים ולכיבוש הארץ על ידי יהושע. הם גם לא מצאו עדויות לקיום הממלכה הגדולה והחזקה של דויד ושלמה וגם לא עדויות לקיומה של אמוּנה באל אחד בין בני ישראל עד תקופה מאוּחרת מאד. מה שכן התברר הוא, שההיסטוריה המקראית נוצרה על רקע הטראומה של החוּרבן של ממלכת ישראל בידי ממלכת אשוּר. בממלכת יהודה התרחשה (=היתה) בימי המלך יאשיהו רפורמה דתית ופוליטית שעיצבה מחדש את הזהות הישראלית על בסיס רעיון מהפכני: אל אחד, בירה אחת, מקדש אחד ושוּשלת מלוּכה אחת.
כל זה דורש מאתנו לחשוב מחדש על ההיסטוריה של עם ישראל—על צמיחת האומה, על יחסי מַמלֶכֶת יהודה ומַמלֶכֶת ישראל, על אמוּנת הייחוּד ועל זמן כתיבת ההיסטוריה המקראית (=ההסטוריה של התנ״ך). הספר “ראשית ישראל” שאותו כתבו ישראל פינקלשטיין—ארכיאולוג מן החשובים בארץ—וניל אשר סילברמן—היסטוריון אמריקאי בעל שם שעוסק בתפר שבין היסטוריה לארכיאולוגיה, עוסק בשאלה הזאת. פינקלשטיין וסילברמן כתבו את הספר כדי להַראות לקורא תמונת מצב מאירת עיניים ומפתיעה של המימצאים הארכיאולוגיים ומשמעוּתם (=המשמעות שלהם). הספר תוּרגם לשפות רבות, זכה לשבחים ולהצלחה ועורר בכל מקום ויכוח ציבורי ער. אין ספק שגם בישראל הוא עתיד לשנות (=יְשַנֶה) את הדרך שבה אנו מתבוננים (=מסתכלים) במקרא ואולי, חשוב לא פחות, את הדרך שבה אנשים מעצבים את העבר למען (=בשביל) ההווה ולמען העתיד.