**** הקייץ של אביה 10.2
זה שוב קורה לאמא
הגעתי אל הבית נושמת ונושפת (=בלי נשימה). דוקטור אנגל גר בבית מטוּפח ויפה. שני כלבים גדולים שמרו על הבית. כשהתקרבתי הם נבחו עלי ואני ניסיתי להרגיע אותם; ללא הצלחה. חבל היה לי על הזמן והתחלתי לקרוא: ” דוקטור אנגל דוקטור אנגל! הכלבים! שמישהו ייקח מפה את הכלבים! אני צריכה את דוקטור אנגל!” ואז הציץ מישהו דרך התריס והבחין בי. אחר-כך נפתחה הדלת ודוקטור אנגל הופיע. איש מבוגר וטוב. הוא הרגיע את הכלבים ושאל: “מי את? מה קרה?” ואני אמרתי: “הניה, אמא שלי. זה שוב קורה לה. היא צריכה אותך מהר!”
לרגע הוא לא ידע איזו הניה ואחר-כך אמר: “אה, הניה הפרטיזנית?!” “כן, כן,” אמרתי. הוא לא אמר “פרטיזונכה” כמו כולם — הוא אמר “הפרטיזנית”. והיתה נימה (=קול, טון) של כבוד בצורה שבה ביטא את המילה ומיד אמר: “כן, כן, אני כבר בא.” ואני התחלתי לרוץ, כי ידעתי שהוא בעקבותי (=הוא אחרַי). הוא השיג אותי במהירות במכונית הקטנה שלו. הוא אסף אותי למכונית ונסענו יחד.
מוישה חיכה ליד הדלת והשכנים האחרים היו סביב לצריף שלנו. ואני נכנסתי עם דוקטור אנגל, הוא ניגש אל אמא ודיבר אליה כאילו היתה ילדה קטנה, ואחר-כך דיבר איתה בגרמנית, והזריק לה (=נתן לה) זריקה. לבסוף נכנס לחדר האמבטיה לרחוץ את ידיו, ושם, כשהוא מציץ במראה שמעל הכיור אמר לי: “אמא שלך חולה מאד, ילדה. נצטרך לאשפז אותה מהר. מישהו צריך לעזור לך.”
ואני יצאתי וקראתי למוישה ומאותו רגע והלאה הוא דאג לכל. הטלפון היחיד בשכונה היה בחנות הירקות שלו והוא פתח את החנות אף (=לַמרות) שהיה שבת וצילצל ל”מגן דוד אדום” ולדודתי אליס. לפני שהגיע האמבולנס אמר לי מוישה: “תכיני לאמא נעלי-בית וכלי רחצה. הדודה שלך תגיע בלילה. אם את רוצה להיות אצלנו עד שהיא תבוא — בבקשה.”
כעבור שעה קלה (=זמן קצר) הגיע האמבולנס. אמא כבר היתה רדוּמה מהזריקה שקיבלה מדוקטור אנגל. הפעם נעצר האמבולנס ליד החצר שלנו וירדו ממנו שני אנשים ודוקטור אנגל עזר להם לקחת את אמא. אני לא ראיתי בדיוק איך לקחו אותה, כי התחבאתי בחדר האמבטיה. לא רציתי איך לוקחים אותה ממני.
מוישה הגדול והטוב התנדב לנסוע אתם. רק אחרי שנעלם האמבולנס, יצאתי מחדר האמבטיה. עוד הספקתי לשמוע את הצפירה שלו מרחוק. הקשבתי לה עד שנאלמה דום (=שהיא השתתקה). אחר-כך הגפתי (=סגרתי) את התריסים ונעלתי את הדלת מבפנים וחיכיתי. דודה אליס הבטיחה שתבוא בלילה.
שכבתי על המיטה של אמא. עדיין הריח שלה היה אצוּר בכר, ואני הטמנתי (=החבאתי, הִסתרתי) את פנַי בתוך הכר שלה, התכרבלתי בתוך הסדינים שלה ושאפתי אותו לתוכי. וכך שכבתי שעה ארוכה-ארוכה (=הרבה זמן). היה כבר חושך בחוץ ואני נשארתי לשכב כך ולא הדלקתי את האור.
כשגברת כהן דפקה על הדלת ושאלה אם אני רוצה לאכול לא עניתי — העמדתי-פנים שאני ישנה אם כי הייתי ערה מאוד. לא רציתי לדבר. רציתי שיניחו לי לבדי (=שייתנו לי להיות לבד).