**** הקייץ של אביה פרק 10.4
בשנה הזאת אמא לא באה לביקור, אפילו לא פעם אחת
בלילה הגיעה דודה אליס כפי שהבטיחה. היא ישנה במיטה שלי ואני נשארתי לישון במיטה של אמא. היא לא דיברה הרבה באותו לילה, רק אמרה: “הניה המסכנה, איזה חיים יש לה. לא מגיע לה”
ובבוקר, לאחר שאכלנו ארוחת-בוקר קלה ארזה דודה אליס את מזוודת הקרטון החומה שלי ואני הטמנתי בקרקעית את היומן ואת המעטפה החומה שלי ונסענו באוטובוס למוסד. “זה זמני, רק עד שאמא תבריא.” אמרה דודה אליס.
את הדרך מהכביש הראשי אל שער המוסד עשינו ברגל (=הלכנו ברגל). גשם ראשון החל (=התחיל) לרדת במפתיע. ודודה אליס הרימה את המזוָדה החומה מעל לראשי, מחסה מפני הגשם, ואמרה: “קצת מוקדם בשביל גשם. רק נגמר הקיץ וכבר גשם. זה סימן לחורף קשה!”
ובשנה הזאת אמא לא באה לביקור, אפילו לא פעם אחת.
שאלות
1. מה דעתך על מה שדודה אליס אמרה: “קצת מוקדם בשביל גשם. רק נגמר הקיץ וכבר גשם. זה סימן לחורף קשה!”
2. מה דעתך על הדרך שבה אביה סיימה את הסיפור שלה?