***** הרחוב היה מואר
מתוך “כתם של שקט” יוסל בירשטיין
הרחוב היה מואר, ועוד מרחוק, מרחק כמה בתים, ראינו לפי הרגליים שלהם, שהם צעירים. ואחר-כך ראינו את ידה של הנערה. בפנייה חדה ופתאומית עם השביל, היא משכה את הבחור לתוך חורשת המאהבים.
התחייכנו, אשתי ואני. היה זה בשעת הטיול הלילי בשכונה שלנו, בשעה שרוב התושבים צופים בטלוויזיה. הרחוב התמשך דומֵם ועצור. אפילו חתול לא חצה את הכביש. המכוניות, שחנו משני צדדיו, מתחו את השקט לאורך הבתים. על רקע זה בלטה התנועה היחידה של הנערה.
”חברהמנית.”
תפסה את הבחור בזרועו והוליכה אותו לחושך שבין העצים. חבל שלא הספקנו להציץ בפניה. אך גם בלי הפנים הרכבנו את האופי שלה. היה משהו בתנועה זו שנתן כיוון למחשבות. הרמז היה ברור.
הנערה הזאת לא תלך לאיבוד בעולם הגברים. הכרנו צעירה כזאת בנעורינו. התחתנה עם לא יוצלח והפכה אותו לבן-אדם.
סיפרתי לאשתי על אחת הדודות במשפחה שלי. אמרו עליה שהיא קוטלת בעלים. אחד מהם היה נוהג לִזחול, באור היום, אל מתחת למיטה ולהירדם שם. ולדודה היתה תשוּקה למיטות גבוהות. עוד מזרון ועוד מזרון ועוד. כשמיטתה הִתרומְמָה כמעט עד לגובה התקרה, נפלה ממנה, התגלגלה לרצפה ומתה.
בהצטלבות הרחובות הנטקה והנרייטה סולד פנינו שמאלה, כדי להשלים את ההקפה. בתים שהיו בתהליך בנייה נראו עזובים, כאילו האנשים המיועדים לגור בהם כבר, באו, גרו, נטשו אותם, והותירו מאחוריהם גוש של חורבות ועיזבון.
אופי הנערה רמז על אופי הבחור. ראינו ברור כיצד, ברגע האחרון, ליד השביל הצר והחשוך, היא הפנתה אותו לכיוון שלה. צעדיו שלו היו מכוונים קדימה. גבר צריך לדעת לעורר עניין, אמרה אשתי, ולא להיות שלומיאל כמו דודי שחיפש מיקלט מתחת למיטה.
עוד אנו מחייכים על חשבונם של בני-הזוג שנעלמו בין העצים, ורואים אותם כגלגול חדש של דודתי ובעלה, והנה הם לקראתנו ברחוב. הזדרזנו, כדי לפגוש אותם מתחת לפנס המאיר. הפעם לא נחמיץ את ההזדמנות לסקור את פניהם של הנערה השתלטנית והבחור הביישן.
והצלחנו. עברנו אותם בדיוק בעיגול האור של פנס הרחוב ואז ראינו שהנער עיוור.