*** השיטה שלי ללמוד עברית
הדבר הראשון שלמדתי כשהתחלתי ללמוד עברית היה לא לשאול שאלות כשאני לא מבין בשׂיחה.
בהתחלת הַקַריֵירָה העברית שלי, כל פעם שמישהו השתמש במילה שלא הכרתי, הייתי שואל אותו מה המשמעות של המילה. הצרה היא שמהר מאוד למדתי שהשאלה “מה המשמעות של המילה הזאת”? מפסיקה את השיחה ולעיתים קרובות הורגת אותה. לכן פיתחתי אמצעים שונים שיאפשרו לי לנהל שיחה עם מישהו גם כשאני לא מבין כל מילה בשיחה. למדתי שיש מקרים שֶמה שאני צריך לעשות הוא להַעמיד פנים שהבנתי גם כשלא הבנתי. זה לא אומר שאני שקרן, או שאני אוהב “לעשות את עצמי”, אני מעדיף לחשוב על זה בצורה אחרת: בזמן השיחה כשהנהַנתי גם כשלא הבנתי, עשיתי זאת (=את זה) פשוט מפני שלא היתה לי ברירה, לדעתי זאת היתה הדרך היחידה ללמוד עברית.
במשך הזמן ראיתי שאם מישהו מרגיש שאני לא מבין למרות שאני מְהַנהֵן, הוּא עובר מיד לדיבור באנגלית. הייתי מאוד מתוּסכל עד שמצאתי פתרון לבעיה הזאת: למדתי שאני צריך להיות שחקן בשעת השיחה. למדתי לשים לב לנקודות מסויָימות בשיחה ולשאול שאלות שיכולות ליצור רושם שאני מבין במה המדוּבר. למדתי איך להראות למישהו שהבנתי גם בלי שהבנתי כל מילה. למשל, נניחַ שמישהו דיבר איתי על כלבים וסיפר לי שהכלב שלו זכה בפרס ראשון בתחרות כלבי צייד, נניח שלא הבנתי את הסיפוּר כולו והבנתי רק את המילה “כלב”. השאלה ששאלתי היתה “ממתי אתה מתעניין בכלבים”? האדם שדיברתי איתו לא תפס שלא הבנתי את הסיפור שלו. הוא חשב, בגלל השאלה שלי, שאני מבין מה שהוא אומר. כמובן שלפעמים קרה שהשיחה הגיעה לנקודה שבה לא היתה לי ברירה ונֶאֱלַצתי לְהודות שאיבדתי את הקשר בין הדברים ושלמעשה לא הבנתי כלום. אבל זה היה סיכון שהייתי מוכן לקחת.
כשהייתי בארץ ושאלתי מישהוּ ברחוב “מה השעה”? והוּא ענה לי באנגלית, רציתי לצעוק “אני מבין עברית, שחצן שכָּמוך, למה אתה כל כך בטוח שהאנגלית שלך יותר טובה מהעברית שלי”? היתה רק פעם אחת שהֵעזתי לומר את זה לאדם שדיברתי איתו. הוּא קיבל זעזוע (=שוֹק) רציני ואמר לי “המחשבה הזאת אף פעם לא עלתה בדַעתי. בוא נְדבר עברית”. ואז הרגשתי שסוף סוף טעמתי טעם הצלחה.