***** הסוד של קהיר
יוסף אלגזי
חלק ב׳ (מעוּבד)
מתוך מוסף הארץ 14 ליוני 1996
מה בעצם כל כך מיוחד בגניזָה הקהירית? מה נותן לה חשיבוּת גדולה כל כך?
המקור של הגניזָה בקהיר ושל גניזות אחרות (אלה שכבר הִתגַלוּ ואלה שעדיין לא הִתגַלוּ) הוא במנהג היהודי לִגנוז ספרי קודש שֶהִתבַּלוּ, במקום לזרוק אותם.
בגניזָה הקהירית, בגלל מזג האוויר היבש, השתמר מספר עָצוּם של פרַגמֶנטים מהמאה התשיעית לספירה ועד למאה ה-19. עד כמה עצוּם? ד”ר ג’פרי חאן מאוניברסיטת קיימברידג’ שקיטלֵג חלק מאוסֶף כִּתבֵי היד של הגניזָה, מעריך שיש בו כ-140 אלף דפים של מִסמָכים ותעוּדות, שהם כשני שלישים מהחומר שנגנַז בבית הכנסת בן-עזרא בקהיר.
מה שהופך את הגניזָה הקהירית למיוּחדת הוא לא רק הכָּמוּת העצוּמה של כתבי יד. בניגוּד לגניזות אחרות, בגניזָה הקהירית יש בצד כִּתבֵי יד דתיים גם תעוּדות שיש להן אופי חילוני לגמרי. יש בה, בין השאָר—ספרי קהילה, ספרי חשבונות, קוּבלָנות, תעודות נישואים וגירושים, וצוואות, מודָעות, יצירות פּיוּט, ספרות ומדע, מכתבים שונים, ואפילו ספרי לימוּד לילדים שעברו מדור לדור עד שהִתבַּלו. כל אלה כתוּבים בעברית, ערבית, יוונית, ערבית-יהודית, ג’ודֵיאו-אֶספַּניול וגם יידיש. הגניזָה מְהַוָוה מָקור מצויין להסטוריה של היהודים בעולם הערבי. אבל יחד עם זאת, היא גם מָקור חשוב לתולדות האיסלָאם בכלל, ובמצרים בפרט.
היהודים במצריים ובארצות אחרות באיזור לא היו שונים מהשכנים המוּסלמים שלהם בפעילוּת הכלכלית שלהם ובמנהגים החברתיים שלהם. ולכן הגניזָה היא מָקור מצויין ללימוּד ההיסטוריה הכלכלית והחברתית של העולם המוּסלמי בימי הביניים. תעודות בגניזָה מְלמדות אותנו על המִסחָר, התעשׂייה, מקורות המימוּן של הסחורות והמחירים שלהן, על דרכי המִסחָר בים וביבשה, על המִסחָר שהתנהל בין ארצות אגן הים התיכון להודו. התעוּדות הן חלק מהמורָשָה של העם המִצרי, שהיהודים היו חלק בלתי נפרד ממנה.
גילוּי הגניזָה הביא למִפנֶה בהיסטוריוגרפיָה היהודית: בהתחלה עסקו חוקרי הגניזָה בהיסטוריה המוסָדית של הקהילות היהודיות ואחר כך בחיי היום-יום של היהודים. החומר שנמצא בגניזה מאפשר חשיפה לא רק של השכָבות החֶברתיות הגבוהות, אלא של החברה כוּלה. הגניזָה היא אוצר שהלך וגדל באופן קבוּע, בלי הפסקה, במשך הדורות. המְדוּבָּר ב-900 שנים לפחות. האוצָר הזה הגיע לשיאו בין המאות ה-10 ל-13, 300 השנים שבהן היתה הגירַת יהודים למקומות שונים באגן הים התיכון, בין השאר גם למצרים.
קהיר היתה צומֶת חשוב במזרח התיכון. לקהיר באו יהודים גם בדרכם לארץ ישראל. אחד מן היהודים האלה היה המשורר היהודי הידוּעַ יהודה הַלֵוי, שהיה במצרים בדרכו לארץ ישראל בשנת 1141. מתחילת המאה ה-13 עלו לארץ ישראל יהודים מפּרובַנס ומאזורים אחרים של צרפת, מגרמניה וממרכז אירופה. החוקרים טוענים שהיהודים האלה היגרו בעיקר מתוך רצון לקיים את מצוות הדת בארץ הקודש. הגל הזה, שקוראים לו בספרוּת “עליית 300 הרבנים”, גם עבר במצרים בדרכו לארץ ישראל, ומסמכים בגניזָה מתארים כמה קשה היה לקהילה היהודית באלכסנדריה לפַרנֵס את העולים ולעזור להם.
לא כל היהודים שהתכוונו לעלות לארץ ישראל אכן הגיעו לשם. חלק מהם נשאר במצרים מסיבות שונות. במקרה של המשפחה של רחל בת אברהם אשת הרב זוסמן, האישה עלתה לארץ ישראל עם המשפחה שלה אבל הבן שלה— משה—שהיה סופר תפילין, נשאר במצרים ובגניזָה נמצא מכתב שהאמא כתבה לבנה. כמו מִכתָבים אחרים וחומר ספרותי שהביאו איתם המהגרים מאירופה או ששלחו אל המהגרים—המכתב הזה כתוב בגרמנית-יהודית, יידיש. לפי דברי פרופסור בן ששון, הגניזָה היא מַראָה של יותר מחברה אחת.
במַראָה הזאת מִשתַקפים פרטֵי-פרטים, כפי שאפשר ללמוד ממחקרו של חָלוּץ המחקר החברתי של הגניזָה, שלמה דוב גויטין. ששת הספרים שלו מלמדים על הכלכלה, הקהילה, המשפחה, חיי היום-יום של היהודים ושל החברות שהיהודים חיו בהן. מהמחקרים של גויטין אנחנו יודעים מה אכלו אנשים בתקופה הזאת, באיזה תרוּפות הם השתמשו, איזה ספרים הם קראו, ומה היה סדר-היום שלהם.