***** הסוד של קהיר
יוסף אלגזי
חלק ג׳ (מעובד)
מתוך מוסף הארץ 14 ליוני 1996
הגניזָה עשתה מַהֲפֵכָה והכניסה משמעוּיות חדשות בנושׂאים רבים של חֵקֶר היהדות והיהודים. היחסים השונים (כולל היחסים הרוחניים והדתיים) בין יהודים למוסלמים ובינָם לבין דתות ואֱמונות אחרות בימי הביניים, במצרים ובארצות אחרות במזרח.
בין השאר תעודות הגניזָה מלמדות על תפקידם החשוב של היהודים במִסחָר הבינלאומי שבין המזרח המוסלמי ובין חלקֵי עולם אחרים. אנחנו מוצאים שוּתפויות בין יהודים למוסלמים בעולם העסקים של אז והסתַייעוּת של סוחרים מוסלמים בהון יהודי. הקשָרים האלה נוצרו בגלל העובדה שהיהודים עסקו בתחומי מסחָר שונים וידעו טוב כמה שפות. לעיתים קרובות היהודים השתמשו במְִתַווכים מוסלמים כדי להעביר סחורות של יהודים מארץ אחת לאחרת, כדי לא לשלם מָס גבוה יותר. ביחס ליחסים אישיים בין הקהילה המוסלמית לקהילה היהודית, אין בגניזָה תעודות שמעידות על נישואי תערובת. מלבד מקרים בודְדים של יהודים שהִתאַסלְמו. מֵאידָך, יש בגניזָה עֵדוּיות על יחסים חברתיים בין אנשים בעלי תפקידים חשובים יהודים ומוסלמים, ומכתבים שהם כתבו זה לזה בנושאים שהיה להם בהם עניין מְשוּתָף.
בנוסף לחומר הזה נִמצְאו בגניזה גם כִּתבֵי יָד של טקסטים מוסלמיים (דתיים וחילוניים), שנִכתבו גם באותיות ערביות וגם באותיות עבריות. בין הטקסטים האלה אנחנו מוצאים טקסטים שקשורים לתנועה הצוּפית המוּסלמית. התנוּעות הצופיות המוסלמיות השפיעו על קבוצות שונות של יהודים, והיהודים הֶעֱתיקו טקסטים של תנועות צופיות מוסלמיות כדי ללמוד אותם.
בגניזָה נמצאו גם טקסטים צוּפיים כתוּבים בערבית. לא כל כך ברור למה הגניזה כללה טקסטים ערביים-מוּסלמים שכתוּבים בערבית. הַהסבר של החוקרים השונים לעובדה הזאת הוא שיהודים ראו בטקסטים האלה טקסטים קדושים (למרות שהם לא היו טקסטים יהודים קדושים) ולכן הם התיַיחסו אליהם באותה יִיראַת כָּבוד שהם הִתיַיחסו לטקסטים הקדושים היהודים.
פרופסור פנטון, אחד החוקרים הגדולים של הגניזה, מדגיש במֶחקרים שלו על התנועה הצוּפית היהודית שלא מְדוּבָּר בקבוּצות שוּליות בקהילה היהודית. עוּבדה, כמה מהצוּפים היהוּדים הבּולטים היו בין הצֶאֱצָאים של הפילוסוף והרופא היהודי מהמאה ה-12—משה בן מימון הרמב”ם. פרופסור פנטון מציין שאפילו ב”מורֶה נְבוּכים” של הרמב”ם מוצאים השפעה מיסטית, ומַרכּיב צוּפי. פרופסור פנטון, שהוא יהודי מאמין ושומר מִצוות, רואה את הצד החיוּבי בקיוּם קשרים בין בני אמוּנות ודתות שונות. הוא טוען שהמֶחקר שלו מראה יותר את המשוּתף והמאחֵד בין בני אדם בני דתות שונות מִאשר את השוני ביניהם, כלומר יש בדתות השונות יותר מרכיבים דומים מאשר שונים.
והוא מוסיף ואומר: “דברים שלמדתי בטקסטים החשובים למוּסלמים עזרו לי לגלות ולהבין דברים ביהדוּת, בתחוּמֵי הַסמָלים והפוּלחָן. לימוּד טקסטים של דתות אחרות אינו מפחית את ערך התרבוּת והמסורֶת שלך, להיפך, הוא מעשיר אותה”. בין השאר עשה פנטון הַשוָואָה בין הַהֲקָפות של שמחַת תורָה לבין הַהֲקפות שעורכים מוּסלמים בזמן החאג‘, העלייה לָרֶגֶל למֶכָּה.
חוקר נוסף, פרופסור בנימין הארי מאוניברסיטת אֶמורי באטלנטה, חוקר כבר שנים רבות תעוּדות שכתוּבות בשפה ערבית-יהודית. בין השאר הוא גם עסק בטקסט שקָשוּר לחג “פורים קטן” של יהודי קָהיר, שאותו הוא גילָה ב-1980 במוזיאון היהודי על-שם מגנס בברקלי. הסַפרנית אמרה שלדעתה שהטקסט הזה לא חשוּב. פרופסור בנימין הארי מספר כי כשהוא קרא את הטקסט הוא גילה שחלק ממנו כתוב בערבית-יהודית וחלק ממנו בעברית. תוך כדי עבודה, הארי מצא טקסט מקביל שנִלקַח מהגניזָה הקהירית ששמו “מגילַת פורים אל-מצריין”, כלומר, מגילת פורים של יהודי קהיר.
מאה שנים עברו מאז הִתגַלוּ הטקסטים של הגניזָה. עשרות מֶחקרים כבר נִכתְבו על הטקסטים האלה. גילוּיֵי הגניזָה כל כך חשובים, שֶבְּעקבותֵיהֶם יֵיאַלצו חוקרים והיסטוריונים לכתוב מחדש את ספרי תולדות עם ישראל והעמים, מן המאה העשירית ועד למאה ה-19. ואוּלָם, אומר פרופסור בן שָׂשׂון, “התהליך של כניסת חומר חדש לספרי ההיסטוריה, לתוכניות הלימוּדים ולתודָעָה הציבּוּרית הוא איטי לְמָדַי. בקושי מלמדים על תקוּפת ימי הביניים. רבּים עדיין רואים את תקוּפַת ימֵי הבינַיִים כּתקוּפַת חושֶך, למרות שבעצם היא אחת התקוּפות הפורות ביותר בעולם היהודי.
עד למאה ה-11, אומר פרופסור בן שׂשׂון, 98% מהיהודים חיו תחת האיסלאם, מהודוּ במזרח, דרך איראן, עיראק, תימן, סוריה רַבָּתי, ארץ ישראל, מצריים, כל צפון אפריקה, ספרד, סיציליה, ועד דרום איטליה במערב. “שאַר היהודים חיו בּבּיזנטיון, ומה שקרה להם במשך 400 שנה הוא מַשמעוּתי לְמה שקרה אחר כך לעם ישראל: זו היתה התקוּפה הַפורמָטיבית של עם ישראל ביַחַס לדורות הבאים“.