** קשה להסתדר עם אמא
השעה שש בערב ורונית עומֶדֶת לָצֵאת מהבית. אמא שלה עוצֶרֶת אותה:
אמא: מה את רָצָה? עוד לא אָכַלת...
רונית: אני יכולה לאכול אצל דינה.
אמא: מה רַע באוכֶל שלי?
רונית: האוכֶל שלך בסדר, אבל אָמַרתי לדינה שאני אֶהֶיֶה אצלה ב-6:00.
אמא: מתי את באה הַבַּיתָה?
רונית: אני לא יודעת, בְּווַדַאי מְאוּחָר.
אמא: את יודעת שאני לא יכולה לְהֵירָדֵם עד שאת חוזֶרֶת.
רונית: אני כבר ילדה גדולה, את לא צריכה לִִדאוג לי.
אמא: אני דואגת, את בְּטוּחָה שֶאת לא רוצה לאכול משהו?
רונית: אמא, אני צריכה לָרוּץ, בַּי...
אמא: קחי מְעיל, קָר בַּחוּץ!
רונית: לא קַר לי, שלום...
אמא: שלום.
השָעָה אַחַת בַּלַילָה ורונית מַגיעָה הַבַּיתָה
אמא: עכשו את מַגיעָה הַבַּיתָה?
רונית: למה? מה השעה?
אמא: אחת בלילה.
רונית: אָז מַה?
אמא: גם אתמול הִגַעת הביתה מאוחר.
רונית: נוּ?
אמא: אחר כך לא יָכולת לָקוּם בבוקר.
רונית: זאת הבּעָייָה שלי.
אמא: אם זאת הבְּעָייָה שלך, אָז זֹאת גם הבּעָייָה שלי...
רונית: לילה טוב, נִמאָס לי, אני הולֶכֶת לישון.
אמא: לילה טוב.