****** לאן אנחנו לוקחים אותם, גדעון לוי, פב’ 2011
יותר ממחצית מתלמידיה היהודים של מדינת ישראל ביקרו באושוויץ; מדי שנה יוצאים יותר מרבבת תלמידים ל”מסע לפולין” או ל”מצעד החיים”, עלייה לרגל למחנות ההשמדה. הם חוזרים משם הלומים ולאומנים. הסיורים הללו מתעתעים בתלמידים המתייפחים לרגע, בעודם עטופים בדגלי הלאום, לפני ואחרי הוודקה רד-בול בחדרים.
הם מחזירים אלינו אלפי בני נוער שלא לומדים דבר על הסכנה שבפשיזם, שלא שומעים דבר על מוסר והומניות ועל המדרון החלקלק שאליו עלול משטר מסוכן לדרדר חברה שאננה. רק עוד ועוד אמונה עיוורת בכוח, שנאת זרים, אימת האחר וליבוי יצרים לאומניים מסוכנים. לכן הסיורים הללו, במתכונתם הנוכחית, הם סיורים מוחמצים, שנזקם רב מתועלתם.
עכשיו מבקש שר החינוך, גדעון סער, להוסיף עליהם גם סיור במערת המכפלה שבחברון. אלפי בני נוער יסעו באוטובוסים ממוגנים, מלווים בצבא חיילים ומאבטחים חמושים, אל מחוז הסכנה. ספארי בחברון. עוצר יוטל במהלך ביקורם על שארית התושבים הפלסטינים שנותרו בשכונה. התלמידים יוכנסו בבהילות אל האתר העתיק שנחשב למערת המכפלה, אל קברי האבות והאמהות שספק אם הם טמונים שם. איש לא יראה להם מה מסביבם, איש לא יספר להם מה קרה לאלפי התושבים שגרו ליד המערה.
מדריכיהם, אנשי ההתנחלות הכי אלימה ונפשעת בשטחים, לא יספרו להם דבר על מעלליהם. את ההיסטוריה של המקום יגוללו בפניהם בסלקטיוויות ציונית: יספרו להם על טבח חברון, אבל לא על טבח גולדשטיין. הם יראו שכונת רפאים מסביבם, ולא ישאלו למה היא נטושה ומאימת מי נסו תושביה. גם כאן, כמו באושוויץ, רק יפחידו אותם עוד ועוד - באושוויץ מפני הפולנים וכאן מפני הערבים. כולם אומרים להשמידנו תמיד.
הם יחזרו מחברון נרגשים מהמגע עם האבנים העתיקות, ועיוורים עוד יותר, מהעדר המגע עם האנשים שגרו לידם. הם לא יראו דבר ולא ילמדו דבר. כמו מאושוויץ, הם יחזרו לבתיהם לאומנים עוד יותר: חברון מאז ולתמיד, בכוח הנשק.
הרי מה יגידו להם? מה יהיו המסרים החבויים? שקדושת המקום פירושה ריבונות. שהמקום קדוש לנו, אבל רק לנו. שיש אברהם אבל אין אברהים. שהעובדה שיש היסטוריה יהודית למקום, צריכה “לקדש” אותו, גם בעיני תלמידים חילוניים, שאמורים היו לרחוק מכל דבר קדושה. ערב רב של בדותות, תעמולה ומסרים לא חינוכיים.
אם היה שר החינוך נאמן לתפקידו והולם את דימויו כשר נאור יחסית, הוא היה מארגן לתלמידיו סיורי אמת בחברון. “נעלה לחברון”? אדרבה, אבל בתנאי שהכל כלול: גם המורשת היהודית, וגם העוולה הישראלית. זה לא יקרה, כמובן. אם היה סער ישר דרך הוא גם היה מעודד סיורי מורשת לתלמידיה הערבים של המדינה. שהתלמידים היהודים ייסעו לאושוויץ ולחברון, והערבים לדיר יאסין ולשייח מוניס. גם להם מגיע ללמוד על תולדות עמם וארצם. מוטב היה שכל תלמידי ישראל, היהודים והערבים, ייסעו לכל אתרי המורשת הללו, ללמוד זה על גורלו של זה. גם זה לא יקרה, כמובן. תחת זאת יש לנו שר חינוך, שמנסה ליהנות מכל העולמות: יושב כליברל בקפה תמר עם שלי יחימוביץ’, ושולח כלאומן תלמידים לסיורים במערת המכפלה הכבושה.
אבל הבעיה אינה כמובן שר חינוך זה או אחר, הבעיה היא מה אנחנו מנחילים לתלמידינו; לאן אנחנו לוקחים אותם (ואת עצמנו), ומה אנחנו מספרים להם שם. התלמידים שיחזרו מהטיול השנתי בחברון יהיו תלמידים גרועים יותר. הם ילמדו לגעת בהיסטוריה ולהתעלם מהמציאות. הם יאמינו שאברהם אבינו קבור אלפי שנים בחברון, אבל לא ילמדו דבר על הצדק והאנושיות שקבורים בה עמוק, אלף אמות באדמה.