*** מה שמאיר גל אמר על היצירה שלו
                                  http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/nineoffourhundred.aspx

מאז הקמת מדינת ישראל שמענו וקראנו בעיקר על היהודים האשכנזים. יש הרבה מאמרים וספרים שבהם כָּתוּב שמדינת ישראל הצליחה ליצור חברה מגוּוֶנֶת מבחינה אתנית ותרבותית. רוב המאמרים והספרים האלה תיארו מצב לא נכון, מצב שהוא רחוק מאוד מהמציאות של הקבוצות הלא-אשכנזיות. מזרחים שכתבו על הדיכוי המזרחים בישראל ועל ההתנגות של המזרחים לדיכּוּי הזה מצאו עצמם תחת צנזוּרה וביקורֶת קשה. עד היום (1997) הפעילים המזרחיים נמצאים בשוליים רחוקים ממשאבים ציבוריים וממוקדי כוח.

ספרי הלימוד הרשמיים של ההיסטוריה של העם היהודי שבהם משתמשים בבתי הספר בישראל, מדברים בעיקר על היסטוריה של יהודי אירופה. במשך עשרות שנים משרד החינוך מחק בשיטתיות את ההיסטוריה של יהודי המזרח מספרי הלימוד. הספרים האלה עזרו לפתח תודעה לא נכונה אצל בקרב התלמידים בקשר להיסטוריה של העם היהודי. לפי ההיסטוריה של ספרֵי הלימוד, ההיסטוריה של העם היהודי התרחשה (=היתה) בעיקר במזרח אירופה, ושלמזרחים אין מָמָש היסטוריה שחייבת להיות חלק מהזיכרון הקולקטיבי.

המדיניות הזאת התחילה עוד לפני הקמת המדינה ורואים אותה  ביחס של המתיישבים האשכנזים לקהילות
המזרחיות והספרדיות בפלסטין ומאוחר יותר במדינת ישראל. האשכנזים ראו את את היהודים הלא-אשכנזים כפרימיטיביים. בשנות ה-50 המדינה עשתה הגירה סלקטיבית ממדינות צפון אפריקה ואסיה כדי “להקטין את ההשפעה התרבותית השלילית” של התרבויות הלא-אירופאיות על הישוּת הישראלית החדשה.

מהרגע שבו המזרחים הגיעו לארץ, דרשו מהם להתכחש לזהות היהודית-ערבית שלהם שהיתה מאז ומעולם הזהוּת שלהם בעולם הערבי ובפלסטין. במשך מאות השנים האלה לפני הקמת מדינת ישראל לא היה ניגוּד בין זהות יהודית דתית לבין זהות ערבית תרבותית. זאת היתה זהוּת שהתקיימו בו-זמנית אצל היהודים.