**** מחקר: מקום שולי לישראל בזהות של נוער יהודי בארצות הברית
על פי עיתון הארץ 10.26.2006

80% מהיהודים בעולם חיים כיום בישראל או בארה”ב, ומקובל עדיין לראות אותם כבני עם אחד. ואולם, ממצאי שני מחקרים חדשים סותרים את קו המחשבה הזה. המחקר הראשון, שנערך במערכת החינוך הממלכתית בישראל, מצביע כי הידע של תלמידים יהודים-ישראלים על יהדות ארה”ב שואף לאפס. המחקר השני, שנערך בקרב בני הדור הצעיר של יהודי ארה”ב, מצביע כי ישראל תופסת מקום שולי בזהות היהודית שלהם.

במסגרת המחקר הישראלי, שנעשה על ידי מכללת לֶווינסקי בקרב 150 מורים להיסטוריה ולאזרחות, השיבו רק 13% מהנשאלים כי נושא יהדות ארה”ב נלמד בבית ספרם “לפחות פעם אחת”. יותר מ-60% מהמורים אמרו כי הנושא לא נלמד כלל ו-25% לא ידעו להשיב על השאלה.

הרב אדוארד רטיג מהוועד היהודי-אמריקאי שהיה אחראי על שני המחקרים אמר, כי הוא הופתע מהתוצאות של המִמצאים שמעידים על “כישלון חינוכי ועלייה בניכּור ההדדי”. רטיג סיפר שאנשים בכירים במשרד החינוך ניסו להכשיל את המחקר ומנעו מהחוקרים גישה ישירה למורים. יו”ר (= יושב ראש) ועדת הכנסת לחינוך, הרב מיכאל מלכיאור (מימד-העבודה), שיזם אתמול דיון בממצאי המחקרים טען, כי “הבטחות שרי החינוך בישראל להגביר את לימודי העם היהודי הן מס-שפתיים, ובפועל (=בעצם, למעשה) נשארו כל תוכניות הלימודים בנושא על המדף”.

שרת-החינוך הבטיחה לאחרונה להגביר את נושא לימודי-היהדות ואמרה כי הדבר “יתרום משמעותית (=באופן משמעותי) לחיזוק הזהות היהודית של התלמידים”. ואולם , בדיון אתמול בכנסת התברר שמשרד החינוך אינו פועל ליישום תוכניות לימודים חדשות בנושא, למרות שהכנתן של תוכניות כאלה הסתיימה (=נגמרה) מזמן: יישום תוכנית חדשה בהיסטוריה נדחה בשנה, ויישום תוכנית באזרחות ממתין להחלטת שרת החינוך אם להרחיב את לימודי האזרחות מיחידה אחת לשתיים. תוכנית לימודים נוספת בנושא יהדות התפוצות לתלמידי כיתות ט’ נלמדת מזה שנתיים כפרויֶיקט ניסיוני בבתי ספר בירושלים ובבאר שבע.

המחקר שנערך בארה”ב (=בארצות הברית) סיכם את ממצאי כל המחקרים שנעשו בשנים האחרונות בקרב כמיליון וחצי יהודים-אמריקאים בני 20 ו-30. המסקנה המשותפת לכל המחקרים היתה שישראל אינה מהווה מרכיב מרכזי בהגדרת הזהות היהודית של הצעירים. כך למשל במחקר שנערך בשנת 2000 ישראל היתה במקום ה-11 מתוך 15 מרכיבי הזהות שהיו במחקר. כל המחקרים הֶראו שככל שגיל הנשאלים היה צעיר יותר היתה ירידה גדולה ברמת ההזדהות עם ישראל. לגיל היתה גם השפעה על תחושת השייכות לעם היהודי. למשל במחקר משנת 2001 הראה, כי פחות מ-30% מהצעירים חשים שייכות “לעם היהודי” לעומת 42% מבני ה-65 ומעלה.

הרב מלכיאור, שהיה חבר הכנסת היחיד שהשתתף בכל הדיון, פנה במהלך הישיבה לתלמידי תיכון שנכחו בו במקרה ושאל אותם אם הם מכירים אישיות יהודית-אמריקאית אחת. התלמידים ענו בשלילה. התלמידים סיפרו, כי הם למדו על יהדות ארה”ב בין מלחמות העולם במסגרת לימודי ההיסטוריה, אך לדבריהם התוכנית לא היתה מעניינת ולא נכללה (=היתה חלק) בבחינות הבגרות. אחת התלמידות טענה כי התכנית היתה יכולה להיות מעניינת הרבה יותר אילו היתה כוללת מפגשים עם יהודים-אמריקאים בגיל שלה.

אחד המשתתפים בדיון, ד”ר רפי שניאק, אמר כי הדיון לא עסק בשאלות המהותיות ביחסי ישראל והתפוצות ובראשן השאלה “האם היהודים הם עדיין בני עם אחד”. שניאק, מייסד המרכז להוראת העם היהודי במכללת לוינסקי, טען כי בארצות הברית הופכת היהדות לדת “נורמלית” ובישראל הופכים היהודים ל”עם נורמלי”. שניאק הסביר, כי ביהדות ארה”ב דומה היחס לישראל ולשפה העברית ליחס בנצרות הקתולית ללטינית ולוותיקאן, ובישראל הזהות היהודית הופכת למזוהה עם השפה והתרבות העבריים.