*** על המילה ״פראייר״
״פראייר״ היא המילה הכי נְפוצָה בשפה ובתַרבּוּת הישראלית של היום. אפשר למצוא אותה בשיחות של יום-יום, בפירסומֶת, בעיתונוּת, בקולנוע וגם בפוליטיקה. לישראלים חשוב מאוד לא להיות פרָאיֶיר. זה לא מוּגזם לומר שלישראלים יש פחד תְהומי (=פחד גדול מאוד) מִלהיות “פראייר”. הפחד הזה הוא תכוּנה ישראלית טיפּוּסית, שהרבה סוציולוגים ישראלים חקרו אותה. חוסֶר הרָצון להיות (=הרצון לא להיות) פרָאיֵיר הוא מוטיב מרכזי ב”להיות ישראלי”.
גם בתרבּוּיות ובשפות אחרות יש ביטוּיים דומים. למשל המילה האנגלית “סָאקֶר” דומה במשמעות שלה למילה “פרָאיֵיר”. בשפות שהמוּשׂג הזה קיים בהן, המילה מתארת אדם שקל ״״לעבוד עליו״ (=לסדר אותו). אבל למרות שהמילה “סָאקֶר” קיימת באנגלית, אין לה מקום מרכזי (=חשוב מאוד) בתרבות של החברות שאנגלית היא השפה שלהן. נראֶה שרק בישראל המילה ״פראייר״ הפכה לסמל תרבות.
יש ישראלים שחוזרים מטיולים בחוץ לארץ, וכשהם מספרים על הטיול שלהם הם לועגים לאזרחים ולתושבים המדינות שבהן הם ביקרו מכיוון (=כי) שלדעתם האנשים במדינות האלה הם פראיירים, כי הם עומדים בתור, מקפידים לשלם מיסים, לציית לחוק ובדרך כלל לעשות שהם אמוּרים לעשות. הישראלים מביטים על האנשים האלה, כעל פראיירים.
המוּשָׂג של הפרייאריות הוא מוּשָג של הַתרָסָה שלא קל להגדיר אותו בדיוק. המשמעוּת העיקרית שלו היא תיאוּר אדם ש‘נותן‘ לאחרים לנַצֵל אותו, או אדם שלא יודע להשתמש במצב מסויים לטובתו. למשל, אדם שקנה משהו ביוקֶר (=בהרבה כסף) כי הוא לא חיפש את הדבר הכי זול, או אדם שהילווה כסף למישהו למרות שבכלל לא בטוח שהוא יקבל את הכסף בחזרה. גם זה וגם זה זוכים בתרבוּת הישראלית לַשֵם פראייר.
אלה ששָׂמים לב לתכוּנות האלה באופן מיוחד הם הזָרים. למשל: ברְאַיון שאלו אישה הולנדית שחייה עכשיו בארץ על הצדדים השליליים של החיים בישראל והיא אמרה: “קשה לי עם המֶנטָליוּת הישראלית, עם חוסֶר הסַבלנוּת של אנשים, עם הצעקות, ועם נהגים שנוסעים כמו משוגָעים. לישראלים קשה נורא לתת. קשה להם לתת בלי לצַפות למשהו בחזרה, הם מרגישים שאסוּר להם להיות פרָאיֵירים”.
במילה הזאת משתמשים גם כדי לתאר אדם שעושה דברים בגלל עֲרָכים שהדובֵר לא מקבל אותם או לא מסכים איתם, או ערכים שהדובֵר חושב שעבר זמָנָם. קורֶה גם שאנשים עושים משהו והם אומרים על עצמם שהם פראיירים. למשל, כשמישהו תומך בקבוצת כדורגל למרות שהוא יודע שזאת קבוצה שמַפסידה כל הזמן. אדם כזה ממשיך לבוא למשחקים של הקבוצה למרות שההֶפסדים שלה גורמים לו צַעַר. אדם כזה ואנשים כאלה רואים את עצמם כפרייארים. גם אנשים שמתנַדבים לכל מיני דברים לעיתים קרובות אומרים על עצמם שהם פרייארים שהם עושים את זה.
יש כל מיני החלטות שאנשים עושים למרות שההחלטות האלה דורשות מהם ויתוּרים, הקרבה ומחיר אישי. בהֶקשֶר (=קונטקסט) הישראלי אנשים כאלה מרגישים אַפּולוגֶטים ביחס (=בקשר) להחלטה שלהם, הם מרגישים צורך להצטדק על מה שהם עושים, הם מרגישים צורך להגן על עצמם מפני הציניות של החברה שמסביבם.
למשל, כששאלו עולים מארצות הברית מה ההבדל בין”סאקר” אמריקאי לבין פראייר ישראלי, הם דיברו על העליה שלהם לארץ במוּנָחים של פראיֵיריוּת ואמרו ש״הסאקר מאמין שבישראל טוב, ולכן הוא בא לארץ, הפראייר יודע בדיוק את המצב ובכל זאת הוא בא״. ההתיחסות לעלייה לארץ מצד העולים עצמם היא דוגמא טובה לשימוש במילה פראייר.
מוּשָׂג הפרָאיֵיר והמקום המרכזי של חוסֶר הרצון להיות פרָאיֵיר בזהוּת של הרבה ישראלים אומר הרבה מאוד על הדרך שבה ישראלים רואים את עצמם. המושג הזה יכול גם להסביר את הסיבות לְמה שהישראלים עושים או לא עושים.