*** רגעים יפים, שיר
חנוך לווין
מתוך ״מה אכפת לציפור״

בין קרב אחד לקרב שני,
אתה קורא לפעמים בעיתון
על איש אחד שהלך לטייל
הרגיש ברע וצנח ברחוב,

או על אדם שהיה מדוכא
וקפץ למטה מגג ביתו,
בין קרב אחד לקרב שני
קפץ לו סתם מסיבות אישיות.

יש עוד אפוא רגעים יפים
כשאתה יושב וקורא בעיתון
מחפש את מֵתֶיךָ (=המתים שלך) על כוס קפה.
יש עוד אפוא רגעים יפים,
יש עוד תקווה ויש אמונה,
כי האל הטוב, המוּקף טייסים במרום,
הוא ינחמנו (=ינחם אותנו) בקצת מֵתים של יום-יום.

בין קרב אחד לקרב שני,
אתה קורא על אדם נשוי
אשר הוּרעל בידי אשתו
ומת בדרך לבית-השימוש,

או איש אחר שחי בשלווה
וכשהגיע יומו שכב במיטה,
בין קרב אחד לקרב שני
מת במיטה שבה נולד.

יש עוד אפוא רגעים יפים
כשאתה יושב וקורא בעיתון
מחפש את מֵתֶיךָ על כוס קפה.
יש עוד אפר רגעים יפים,
יש עוד תקווה ויש אמונה,
כי האל הטוב, המוקף טייסים במרום,
הוא ינחמנו בקצת מתים של יום-יום.

וגם אתה, אדון נכבד,
גם אתה עדיין יכול,
בין קרב אחד לקרב שני
אתה יכול לקפוץ מן הגג,

לקפוץ למטה מסיבות אישיות,
למות ברחוב, או אחרי מחלה,
או סתם תאונה, או בכלל בלי סיבה,
בין קרב אחד לקרב שני.

יש עוד אפוא רגעים יפים
כשאתה יושב וקורא בעיתון
מחפש את מֵתֶיךָ על כוס קפה.
יש עוד אפר רגעים יפים,
יש עוד תקווה ויש אמונה,
כי האל הטוב, המוקף טייסים במרום,
הוא ינחמנו בקצת מתים של יום-יום.