**** תרבות הפרייאר
על פי מאמר של לואיס רוניגר ומיכאל פייגה מתוך “אלפיים”
המילה “פרָיֵיאר” היא אחת המילים הנְפוצות ביותר בשפה ובתַרבּוּת הישראלית של היום. אפשר למצוא אותה בשיחות של יום-יום, בפירסומֶת, בעיתונוּת, בקולנוע וגם בפוליטיקה. נראֶה שלישראלים חשוב מאוד, ויש אומרים עד לדַרגָה של אובּסֶסיה, לא להיות פרָאיֵירים.
התופָעָה של הפרָאיֵיריוּת או יותר נכון, הפַחַד מהפרָאיֵיריוּת, היא תופָעָה סוציולוגית ופסיכולוגית שהיא חלק בִּלתי נִפרד מהישראליוּת ומהתַרבּוּת הישראלית.
כשמבקשים מישראלים ומזָרים להגיד מהן לפי דעתם תכוּנות ישראליות אופיָיניות, רבים מהם מדברים על (1) אָסֶרטיביוּת מוּגזֶמֶת (2) חוסֶר נכונוּת לְוַותֵר על עניינים שהם למעשה עניינים טריוויאליים ולא חשובים (3) חוסֶר היכולת לְפַרגֵן (=להגיד מילה טובה, לתת מחמאה) (4) דיבור בקול גבוה או אפילו בצעקות כדי להראות כמה הם צודקים.
אלה ששמים לב לתכוּנות האלה באופן מיוחד הם הזָרים. ברְאַיון שאלו אישה הולנדית שחייה עכשיו בארץ על הצדדים השליליים של החיים בישראל והיא אמרה: “קשה לי עם המֶנטָליוּת הישראלית, עם חוסֶר הסַבלנוּת של אנשים, עם הצעקות, ועם נהגים שנוסעים כמו משוגָעים. לישראלים קשה נורא לתת. קשה להם לתת בלי לצַפות למשהו בחזרה, וכל זה כי הם מרגישים שאסור להם להיות פרָאיֵירים”.
המוּשָׂג פרָאיֵיר, ובמיוּחד חוסֶר הרָצון להיות פרָאיֵיר, הם מוטיב מרכזי ב”להיות ישראלי”. גם בתרבּוּיות ובשפות אחרות יש ביטוּיים דומים. למשל המילה האנגלית “סָאקֶר” דומה במשמעות שלה למילה “פרָאיֵיר”, אבל השימוש במילה “סָאקֶר” או בביטויים דומים היא לא כל כך נְפוצָה כמו השימוש במילה “פרָאיֵיר” בעברית.
לא קל להגדיר בדיוק מה זה פרָיֵיאר. המקור של המילה פרָאיֵיר לא ברור וגם המשמעות שלה השתנתה. כשאומרים על אדם שהוא פראיֵיר מדברים על המעשים והמחדלים שלו (=מה שאדם היה צריך לעשות ולא עושה) באופן אישי או על המעשים והמחדלים של הקולֶקטיב (=הקבוצה) שאליו הוא שייך. המילה “פרָיֵיאר” מתארת אדם ש’נותן’ לאחרים לנַצֵל אותו, או אדם שלא יודע להשתמש במצב מסויים לטובתו. למשל, אדם שקנה משהו ביוקֶר כי הוא לא חיפש את הזול ביותר, או אדם שהילווה כסף למישהו למרות שהוא בכלל לא היה בטוח שהוא יקבל את הכסף בחזרה. גם זה וגם זה זוכים לשם פרָיֵיאר.
החברה הישראלית היא חברה שיש לה אידיאולוגיה שמדגישה עֲרָכים קולקטיביים והַקרָבָה. אבל למרות האידיאולוגיה הזאת אנשים לא אוהבים להרגיש שמנצלים אותם. כנראה שהמתח בין הערכים הקולקטיביים וההקרבה ובין ההרגשה שמישהו מנַצל אותך גרם להופעת המוּשָׂג השלילי של להיות פרָאיֵיר. המקום המרכזי של חוסֶר הרצון להיות פרָאיֵיר אומר הרבה מאוד על הדרך שבה ישראלים רואים את עצמם ואת החברה שלהם.
המילה פרייאר גם מתארת אדם שמוותר על הצלחה או על עֶמדה חשובה בגלל ערכים שלפי דעתם של אנשים אחרים עבר זמָנָם (=ערכים שכבר לא רֶלֶבַנטים) . למשל כשאנשים תומכים בקבוצת כדורגל למרות שהם יודעים שזאת קבוצה שמַפסידה כל הזמן, אנשים שממשיכים לבוא למשחקים של הקבוצה שלהם למרות שכמעט-בטוח שהיא תפסיד במשחק. אנשים כאלה רואים את עצמם כפרייארים. גם אנשים שמִתנַדבים לכל מיני דברים לעיתים קרובות אומרים על עצמם שהם פרָיֵיארים שהם מתנדבים.
יש כל מיני החלטות שאנשים עושים למרות שההחלטות האלה דורשות מהם ויתוּרים, הקרבה ומחיר אישי. בקונטקסט הישראלי אנשים כאלה מרגישים אַפולוגֶטים ביַחַס (=בקשר) להחלטה שלהם. אנשים כאלה מרגישים צורך להצטדק על מה שהם עושים, הם מרגישים צורך להגן על עצמם מפני הציניות של החברה שמסביבם.
למשל, כששאלו עולים מארצות הברית מה ההבדל בין”סָאקֶר” אמריקאי לבין פרָיֵיאר ישראלי העולים דיברו על העליה שלהם לארץ במוּנחים של פראיֵיריוּת.הם אמרו שה”סָאקֶר” מאמין שבישראל טוב, ולכן הוא בא לארץ, הפרָיֵיאר יודע בדיוק את המצב ובכל זאת הוא בא.
יש אנשים שקושרים את התופעה של הפרָאיֵיריוּת ליְרידָה בחשיבות העֲרָכים הישנים—קולקטיביוּת וחֲלוּציוּת—של החברה הישראלית. יש אנשים שטוענים שהנְכונוּת והאֱמוּנָה שהיו קיימות פעם כבר לא קיימות היום. לדעתם של האנשים האלה במקום הנְכונוּת והאֱמוּנָה שהיו פעם יש היום חָלָל רֵיק. במילים אחרות, פעם דיברו על החברה הישראלית במונחים חיוביים—נְכונוּת ואֱמוּנָה, והיום מדברים על החברה הישראלית במוּנָחים שליליים, במוּנָחים של חוסֶר משהו.
לדעתם של כותבי המאמר תרבות הפרָיֵיאר באמת אומרת משהו על המעמד של האידיאולוגיה הציונית בחברה הישראלית היום. הם מסכימים שיש יש ירידה במַעֲמָד של האידיאולוגיה הציונית, אבל לדעתם הירידָה היא רק בדברים מסויימים. לדעתם, יש עדיין הרבה מאוד דברים שמראים שהחברה הישראלית עדיין מאמינה ומקיימת את הערכים הישנים של הציונות.
לדעתם של כותבי המאמר תרבות הפרָיֵיאר היא לא תרבות של ריק. לא תרבות שלילית, אלא תרבות של שלילה. תרבות של שלילה שצמחה מתוך החברה הישראלית ובתגובה לאידיאולוגיה המרכָּזית שלה. כותבי המאמר גם אינָם (=לא) מתייחֲסים לתרבות הפרָיֵיאר כאל בעיה חֶברתית שדורשת פיתרון, אלא כאֶל תופעה סוציולוגיה שמעניין לבדוק אותה וללמוד אותה.
השאלה שכותבי המאמר שואלים היא: מה גרם למוּשָׂג הפריֵיריות לזכות ללגיגיטימציה כל כך גדולה ורחבה בחברה הישראלית. מה אנחנו יכולים ללמוד על החברה הישראלית מן העוּבדה שהיא בחרה ובוחרת לְיַצֵג חלק חשוב מההרגשות שלה באמצעוּת המוּשָׂג הזה.