***** תרבות הפראייר והזהות הישראלית.
על פי מאמר של לואיס רוניגר ומיכאל פייגה מתוך כתב העת אלפיים 7

המילה “פראייר” היא אחת המילים הנְפוצות ביותר בשפה ובתַרבּוּת הישראלית של היום. אפשר למצוא אותה בשיחות של יום-יום, בפירסומֶת, בעיתונוּת, בקולנוע וגם בפוליטיקה. נראֶה שלישראלים חשוב מאוד, ויש אומרים עד לדַרגָה של אובּסֶסיָה, לא להיות פרָאיֶירים.

התופָעָה של הפרָאיֵיריוּת או יותר נכון, הפַחַד מהפרָאיֵיריוּת, היא תופָעָה סוציולוגית ופסיכולוגית שהיא חֵלֶק בִּלתי נִפרָד מן התַרבּוּת הישראלית או מן הישראליוּת. כשמבקשים מישראלים ומזָרים להגיד מהן לפי דעתם תכוּנות ישראליות אופיָיניות, רבים מהם מזכירים (1) אָסֶרטיביוּת מוּגזֶמֶת (2) חוסֶר נכונוּת לְוַותֵר על עניינים שהם לְמעֲשה עניינים טריוויאליים ולא חשובים (3) חוסֶר היכולת לְפַרגֵן (4) והרצון מצד הישראלים להראות כמה הם צודקים באֶמצָעוּת הֲרָמַת קול (ואפילו צעקות).

אלה ששמים לב לתכוּנות האלה באופן מיוחד הם הזרים. ברְאַיון שאלו אישה הולנדית שחייה עכשיו בארץ על הצדדים השליליים של החיים בישראל והיא אמרה: “קשה לי עם המֶנטָליוּת הישראלית, עם חוסֶר הסַבלנוּת של אנשים, עם הצעקות, ועם נהגים שנוסעים כמו משוגָעים. לישראלים קשה נורא לתת. קשה להם לתת בלי לצַפות למשהו בחזרה, הם מרגישים שאסור להם להיות פרָאיֵירים”.

המוּשָג פרָאיֵיר, ובמיוּחד חוסֶר הרָצון להיות פרָאיֵיר, הם מוטיב מרכזי ב”להיות ישראלי”. גם בתרבּוּיות ובשפות אחרות יש ביטוּיים דומים. למשל המילה האנגלית “סָאקֶר”  דומה במשמעות שלה למילה “פרָאיֵיר”. במקומות אחרים בעולם יש ביטוּיים מהסוּג של “מי אתה חושב שאתה?” “מי אתה חושב שאני?” “עם מי אתה חושב שאתה מדבר?” והמקבּילה העברית שלהם “מי אתה שתגיד לי מה לעשות?”

גם בחברה כמו החברה הישראלית שהיא חברה בעלת אידיאולוגיה רִשמית חֲזָקָה המדגישה עֲרָכים קולקטיביים והַקרָבָה, אנשים (כמו בכל מקום אחר) לא אוהבים להרגיש שמְנַצלים אותם, אבל יחד עם זאת המוּשָׂג השלילי של להיות פרָאיֵיר והמקום המרכזי של חוסֶר הרצון להיות פרָאיֵיר בזהוּת האישית אומר הרבה מאוד על הדרך שבה ישראלים רואים את עצמם.

בדרך כלל קושרים את תופַעַת הפרָאיֵיר ליְרידָה בחשיבות העֲרָכים הישנים—קולקטיביוּת, חֲלוּציוּת—בחברה הישראלית. הטענה היא שהתקופה (=זמן) של ההִתלַהֲבוּת נגמרה, ואיתה נִגמְרה הנְכונוּת והאֱמוּנָה. במקום ההִתלַהֲבוּת, האֱמוּנָה והנכוּנות יש עכשיו חָלָל רֵיק. במקום לדבר על החברה הישראלים במוּנָחים של עֲרָכים שיש להם מַשמעוּת ּחיוּבית, מדברים היום על החברה הישראלית במוּנָחים של חוסֶר משהו. רבים רואים את השינוּי בעֲרָכים כיְרידָה. רבים טועֲנים שבמקום החלום והאידיאלים של העבר, החברה הישראלית נמצאת היום בשָלָב חדש—שָלָב פוסט ציוני.

כותבי המאמר מסכימים עם הדעה שתופַעַת הפרָאיֵיר קשוּרה ליְרידָה בחשיבות של העֲרָכים הישנים של קולקטיביוּת, וחֲלוּציוּת בחברה הישראלית. לפי דעתם נכון שהעוּבדה שתרבות הפראייר קיימת באמת אומרת משהו על המעמד של האידיאולוגיה הציונית בַּחברה הישראלית היום. אבל, לדעתם, לַמרות שיש ירידה במַעֲמָד של האידיאולוגיה הציונית, הירידָה היא לא בַּכֹּל (=בכל הדברים) אלא רק בדברים מסויימים. לדעתם, קָיָימים (=יש) הרבה מאוד דברים שבהם החברה הישראלית עדיין מַאֲמינָה בעֶרכים של הציונות כפי שהם היו מֵאָז ומֵעולָם.

אחת ההוכָחות לטענה שלהם היא העוּבדה שהרוב הגדול של הישראלים היהודים— אם לא כל הישראלים היהודים—מאמינים שחייבת להיות ליהודים מדינה מִשֶל עצמם. מדינה שבה היהודים יהיו הרוב והם לא רואים סתירָה בין הֱיות מדינה דמוקרטית להֱיות מדינה יהודית. רוב הישראלים גם מאמינים בצורֶך בחוק השבוּת ולא רואים שוּם סתירָה בין העוּבדָה שמדינת ישראל רואה את עצמה כּמדינה דֶמוקרטית לבין העוּבדה שרק לאדם יהודי יש הזכוּת לקבל אֶזרחוּת ישראלית באופן אוטומטי ברגע שהוא מחליט שהוא רוצה לחיות בארץ. זאת זכוּת שיש לאדם בגלל שהוא יהודי ולכן לאדם שהוא לא יהודי אין הזכוּת הזאת, גם לא לערבים שנולדו, חיו וחיים בארץ כבר דורות רבים.

כותבי המאמר גם אומרים שההגדרה של תרבות הפראייר בתור משהו רֵיק, בתור משהו שלילי היא מוּטעֵית (=היא לא נכונה). שלא נכון לטעון שהיום צריך לתָאֵר את החברה הישראלית לא במוּנָחים חיוּביים של מה שיש בה אלא במוּנָחים שליליים של חוסֶר משהו.

לדעתם של כותבי המאמר לתרבות הפראייר יש בהחלט מה להגיד. לתרבות הזאת יש מה להגיד בִּייחוּד ביחס לאידיאולוגיה הציונית שאותה היא אמוּרָה לְהַחליף. תרבות הפראייר היא לא תרבות של ריק, לא תרבות שלילית, אלא תרבות של שלילָה. תרבות של שלילה שצמחה (=באה) מתוך החברה הישראלית ובתגוּבה לאידיאולוגיה המֶרכָּזית שלה.

כותבי המאמר טוענים שהם אינם מִתייחֲסים לתרבות הפראייר כאל בעיה חֶברתית שדורשת פיתרון, אלא כאֶל תופעה סוציולוגיה שמעניין לבדוק אותה וללמוד אותה.

השאלה שהם שואלים היא: מה גרם למוּשג שהוא כולו הַתרָסָה נגד הָאֶתוס המְקוּדָש של החברה הישראלית לִזכּות ללגיגיטימציה כל כך גדולה ורחבה בקרב (=בְּתוך) החברה הישראלית. מה אנחנו יכולים ללמוד על החברה הישראלית מן העובדה שהיא בָּחרה ובּוחרת לְיַצֵג חלק חשוב מההרגשות שלה באֶמצעוּת המוּשָׂג הזה.

לא קל להגדיר בדיוק מה זה פראייר. המקור של המילה פרייאר לא ברור וגם המשמעות שלה השתנתה לאורך השנים (=במֶשֶך הזמן). המעשים והמֶחדָלים של אדם או של הקולקטיב שאליו הוא שָייך עושים אותו לפרייאר. לעיתים קרובות משתמשים במוּשג כדי לדבר על מַפסידָן, “לוּזר”, וזה השימוּש הפשוּט ביותר במושג. השימוּש הזה נפוץ מאוד בספורט. כמו למשל בַּמשפט שאפשר לשמוע אותו לעיתים קרובות “השחקנים של הכדורסל האמריקאים הם לא פראיירים” כלומר, “הם לא לוּזֶרים”.

שימוּש נוסף שמַראֶה משמעוּת נוספת למילה “פראייר” הוא לתיאוּר אדם ש‘נותן‘ לאחרים לנַצֵל אותו. או אדם שלא יודע להשתמש במצב מסויים לטובתו. למשל, אדם שקנה משהו ביוקֶר כי הוא לא חיפש את הזול ביותר,  או אדם שהילוָוה כסף למישהו למרות שבכלל לא בטוח שהוא יקבל את הכסף בחזרה. גם זה וגם זה זוכים לַשם פראייר.

המשמעות השלישית, שלפי דעתם של כותבי המאמר היא המשמעות המעניינת ביותר היא השימוש במילה כדי לתאר אדם שמְוַותֵר על הצלחה או על עֶמדַת עֲדיפוּת בגלל ערכים שלפי דעתם של אחרים עבר זמָנָה (=הזמן שלה עבר). למשל כשאנשים תומכים בקבוצת כדורגל למרות שהם יודעים שזאת קבוצה שמַפסידה כל הזמן, שהם ממשיכים לבוא למשחקים של הקבוצה למרות כאב הלב שההֶפסֶד הכמעט-בטוח שלה יגרום להם. אנשים כאלה רואים את עצמם כפרייארים. אנשים שמתנַדבים לכל מיני דברים לעיתים קרובות אומרים על עצמם שהם פרייארים שהם עושים את זה.

יש כל מיני הַחלטות שאנשים עושים למרות שההחלטות האלה דורשות מהם ויתוּרים, הַקרָבָה ומחיר אישי. בַּהֶקשֶר (=קונטקסט) הישראלי אנשים כאלה מרגישים אַפולוגטים ביחס להחלטה שלהם, הם מרגישים שהם חייבים להצטַדֵק על מה שהם עושים, הם  מרגישים צורך להגן על עצמם מפני הציניוּת של החברה שֶמסביבם. ההתיחסוּת לעלייה לארץ מצד העולים עצמם יכולה לשַמֵש דוגמא טובה לשימוש הזה במילה פראייר:

כששאלו עולים מארצות הברית מה ההבדל בין”סאקר” אמריקאי לבין פראייר ישראלי הם דיברו על העליָיה שלהם לארץ במוּנָחים של פראיֵיריוּת ואמרו שה”סאקר” מאמין שבישראל טוב, ולכן הוא בא לארץ, הפראייר יודע בדיוק את המצב ובכל זאת הוא בא.