****** טבעונות, לא רק לתל-אביבים יפי נפש
סקר ״הארץ״ לראש השנה 2015

נועה שפיגל
מקוּצר ומעוּבד

17% מהערבים בישראל הם צמחונים או טבעונים, לעומת 10% מהיהודים. הם אולי התחילו באיחור, אבל עקפו את תל אביב בסיבוב

כדי להבין את טרֶנד הטבעונוּת והצמחונוּת בחברה הערבית בארץ, צריך להגיע לביתו של שרבל בלוטין בשכונת עין הים בחיפה. יום שני הוא היום החופשי שלו ורחש (=קול) הגלים שנשמע מהמרפסת מופרע רק בקרקורי תרנגולות, געגועי אווזים ופעיית העזים שבחצר האחורית, שאותם הוא מכנה (=שלהם הוא קורא) “ניצולים”. הוא בן 38, מומחה לתיקון יָציבָה, ומחבר הספר “טבעונות״ בערבית (2012). לדבריו, בבואו (=כשהוא התחיל) לכתוב על טבעונות בשפה הערבית, הוא גילה כי תחילה (=דבר ראשון) יש צורך לתת מילה ערבית שתגדיר מיהו טבעוני. עד אז הוא אומר, “היו אומרים צמחוני, צמחוני מוּחלט או צמחוני קיצוני”. ובכן, טבעונות בערבית: חודרייה. טבעוני: חודרי.

בלוטין, כְּרבּים אחרים, הוּפתע מנתונֵי הסקר, שלפיהם שיעור הטבעונים והצמחונים בחברה הערבית גדול מאשר בחברה היהודית, מפני ש”המוּדעות בחברה היהודית התחילה קודם”. אך (=אבל) לא מפתיע אותו לגלות שזהו טרֶנד שצובר תאוצה (=שהולך וגדל): “זה מורגש בשטח, זה מוּרגש גם בפייסבוק - הרבה אנשים כותבים על התעללוּת בבעלי חיים. כשכתבתי את הספר היו תוקפים אותי בראיונות מכל הכיווּנים, מבחינה רפואית ודתית. היום יש הבנה וכבוד אצל הרוב”.

הוא עצמו גילה את הטבעונוּת לפני כשבע שנים, אחרי שנים של צמחונות לא אדוּקה, מטעמי בריאות. ב–2008 קיבל ספר מקרובה מארצות הברית שתיעד מה שקורה בבתי מטבחַיִים. “הספר גמר אותי”, הוא אמר, “תיארו שם לדוגמה איך עושים סָלָאמי מסוסים”. אחרי שגמר לקרוא, הוא הלך לישון בתחוּשה קשה וקם בבוקר עם החלטה להיות טבעוני.

אחרי שנעשָׂה טבעוני הבין בלוטין שיש בּוּרות בחברה הערבית בַּמֶה שקשוּר לתעשיית המזון מן החי, ולכן חוּץ מכתיבת הספר הֵחֵל (-=התחיל) גם להפיץ את המסר של הטבעונות בהרצאות, ראיונות בתקשורת וברשתות החברתיות. לפני כשנתיים הוא ועוד כמה פעילים יצאו להפגנה הראשונה של האוכלוּסייה הערבית כדי לעורר מוּדעות לסבל של בעלי חיים בחיפה, ואחר כך היו הפגנות גם בנצרת, סַחנין, שפרעם, מעָאר ועוד.

התגוּבות לדברָיו היו מעורבות: “היו קצת ויכּוּחים וזה לגיטימי”. התגוּבה הכי קשה היתה בהפגנה בסַכנין מוּל מסעדה שמוכרת שָוָוארמָה, שבּה מישהו - כנראה בעל המקום - יצא וצעק, “אתם הורסים לי את הביזנֶס, אתם נגד אלוהים”. לדברי בלוטין, הטיעוּן הדתי הוא השכיחַ ביותר (=שהכי הרבה אנשים אומרים אותו) מצד אוכלי בשר. בהפגנות, הוא אומר, מטיחים בנו ש”אלוהים מקדש אכילת בשר. האם הפעילים יותר רחמנים מאלוהים?”. הוא עונה להם שאומנם אין איסוּר דתי באיסלאם לאכול בשר, אך הדת מורָה (=מְצַוָוה) לנהוג בחמלה בבעלי חיים. ואולם, “אם התעשייה תעבוד לפי זה, זה לא יהיה רווחי”, אומר בלוטין.

גם דינוזָאוּרים שינו תפריט ועברו לצמחונווּת

ד”ר נוהאד עלי, סוציולוג מאוניברסיטת חיפה ומהמכללה האקדמית גליל מערבי, אומר שהתפשטוּת הטבעונוּת והצמחונוּת בקרב הערבים הפתיעה אותו, אולם (=אבל) כשבדק גילה כי מקורה (=המקור שלה) איננו בדוגמה הישראלית, אלא בטרֶנד הגלובלי, וכי הטבעונים והצמחונים בעולם הערבי מנסים גם הם לגייס את הדת לצדם. “כך למשל השתמשו בפסוק מהקוראָן שאומר ‘חוּסו ורַחמו על אלו שחיים על כדור הארץ כדי שיחוּס וירחם עליכם אלוהים בשמים’”.

לדברָיו, “המימסד הדתי טען בתגובה שאי אפשר לאסור את מה שאלוהים אישר, מה שאלוהים נתן, ואכילת הבשר מקוּבּלת מבחינה דתית”. עוד לדבריו, ניתָן לראות את התופעה באתרֵי אינטרנט בעולם ובהתבטאוּיות של סֶלֶבּריטָאים, וזוהי תופעה שחוצָה חברות ומעמדות. ההפגנות בישראל מלמדות לדעתו על תהליך של לגיטימציה לתופעה.

בלוטין משתדל לא לעורר אנטגוניזם: “אני מכבּד אחרים. אני לא תוקף את הדת למרות שיש לנו פעילים אָתֶאיסטים שטוענים שהדת היא הבעיה. אפילו תמונות קשות אני לא אוהב לשים (בפייסבוק). אני לא רוצה שיתרחקו”. ביוּלי הם הפגינו עם פעילי זכוּיות בעלי חיים יהודים בחיפה והוא חושב שכל ההפגנות צריכות להיות משוּתפות. “הקונספט של יהודים־ערבים עובד”, הוא מֵעיד. “פוליטיקה עוזרת לנו להיפרד, בהפגנות אנחנו מתקרבים”.

לוּבּנָה רינאוי, בעלת חנות ספרים בת 55 מהכפר ריינה, משתתפת בהפגנות ובהסבָּרה. היא טבעונית זה (=כבר) כ–15 שנים, מאז שראתה שחיטות של בעלי חיים. “היו אומרים לי שאין לי שֵׂכל, שבּשר זה טעים וטוב, וככה חיים בצוּרה נכונה”, היא מתארת את התגוּבות הראשונות של משפחתָה וחברֶיהָ. “עכשיו אומרים לי, את צודקת”.

עם הזמן היא שכנעה עשרות מבני משפחתה וסביבתה הקרובה להפסיק לאכול מוּצרים מן החי. משלושת ילדיה שניים טבעונים. בעלה לא טבעוני אבל הוא לא אוכל בשר בבית, רק באירוּעים. “אין לי בשר בבית”, היא אומרת, ומתנדבת לתת מַתכּון למקלוּבּה בלי בשר. על פי ניסיונָה (=הניסיון שלה), קל יותר לשכנע נשים לוַותר על מוּצרים מן החי. לדעתה, אולי “בתור אימהות יש להן רחמנוּת על החיות. הן מבינות את הסבל”.

עדיין קשה למצוא מסעדות ערביות טבעוניות ממניעים אידיאולוגיים (החוּמוסיות טבעוניות בהגדרה), אבל נדמה שנעשים מאמצים לגוון את התפריט המסורתי. במסעדת “אצל סלימאן” בעוּספייה זיהוּ את המגמה כבר לפני כשנה ואומנם עוד אין הבלטה בשלטים במסעדה, אבל בעמוד הפייסבוק יש לְצד מנות הבשר גם תחליפים טבעוניים, ואפילו שָוָוארמָה טבעונית בשני טעמים - עגל ועוף.

בעל העסק המשפחתי, מוופק מוּנדר, אומר שהמהלך נועד (=המטרה שלו) לספק את הביקוּש של לקוחות אוהבי בשר שנהגו לאכול במקום ונהיו צמחונים או טבעונים. “בגלל שזה מטעמֵי מצפון, הם לא מווַתרים על הטעם של השווארמה”, אומר מוּנדר. בניגוּד לתוצאות הסקר, הוא סבוּר (=לדעתו, הוא חושב) ששיעוּר הטבעונים בחברה הדרוּזית דומה לזה שבחברה הישראלית.

הבעלים של מסעדת “שארביכ” בראמה, יעקוב ח’יאט, מגיש מגוָון רחב של מנות צמחוניות וטבעוניות. הוא לא מוּפתע מתוצאות הסקר, שכן (=בגלל ש-) לדבריו (=לפי מה שהוא אומר), גם כך, למעט בחגים או אירוּעים, רוב האוכל הערבי הוא צמחוני. בזמן ארוחת הצהריים יותר ממחצית הסועדים יהודים (להערכתו), אבל הוא מרגיש במגמה של שינוּי אצל הערבים והוא תולה אותה יותר במנהגֵי הבריאוּת החדשים ופחות במצפּוּן.

הדיאטנית (=אישה שעוסקת בענייני דיֶאטה) רוז עוידאת אבּו זיד ממג’דָל שמס, שמלמדת במכללה (=קולג׳) האקדמית תל-חי ועובדת בכפרים הדרוּזיים ברמת הגולן, אומרת שגם שם יש עלייה בצמחונוּת, שהיא מייחסת לסרטונים בפייסבוק אבל גם למודעוּת לבריאוּת. לדבריה, “אפילו כל העניין של להגיע לדִיאטָנית זה חדש. מֵרוב מחלות, אנשים החליטו לבודד את הבשר”.

ואסים גודיָה, חתנו (=הבעל של הבת שלו) של מוּנדר מהמסעדה בעוספיָיה, סבוּר שאין די במודעוּת לבריאוּת. לדעתו, מי שנעשה טבעוני ממניעים אידיאולוגיים ירוויחַ את הבריאות, אבל מי שמוּנע רק משיקוּלים של בריאוּת “יישבר בשווארמה הראשונה”. הוא בן 35, נשוי ואב לילדה בת חמש וחצי, קצין בצבא קבע וטבעוני זה (=כבר) שנתיים. הוא בוגר לימודי גיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת חיפה, ובעיניו יש קשר ישיר בין איכוּת הסביבה והטבעונוּת, בשל (=בגלל) הנזקים הסביבתיים שתעשיַית הבשר גורמת להם ובשל החיבּוּר בין אדם לסביבה.

אשתו ובתו לא טבעוניות אבל הן צמחוניות. לדבריו, גם כשאשתו קונה יוגוּרט עיזים היא מקפּידה לקנות משכן שמגדל את העזים ולא מפריד מהן את הגדיים כדי להגדיל את תפוּקת החלב. חשוּב לו להבהיר שהוא תומך בהסברה, אבל מתנגד להֲטפה ושטיפַת מוח “כמו בדת”, כדבריו. “אני לא כופה את עצמי על אחרים. הילדה חשוּפה לאוכל אחר בגנים ובצהרונים, אני לא יכול להנחית (=לשים) עליה שינוי כזה גדול”. זו גם הסיבה שהוא לא משתתף בהפגנות אבל כן פעיל בדף הפייסבוק “טבעונוּת בכרמל”.

אחיו הבכור, קצין במג”ב (=משמר הגבוּל), טבעוני גם הוא וגם שניים מדודָיו (=מהדודים שלו). לגודיה חשוּב להדגיש כי המטבח הדרוזי במקורו הוא מטבח של עובדי אדמה ומוּרכב בעיקר ממנות טבעוניות כמו עלי גפן ממוּלאים ומֶגָ’דרה. אכילת הבשר התעשייתי חילחְלָה לתרבות הדרוּזית כמו לתרבּוּיות אחרות: “כוּלנו הוּרגלנו לאכול מוּצרים מן החי”, הוא אומר. הטבעונוּת מתאימה לשינוּי הסביבתי שהוא רוצה לראות בעולם, שינוּי שלדעתו יקרה בעיקר בעזרת הסבּרה. “יֶדַע זה כוח, זה מוּדעוּת וזה תודעה. ולאט לאט זה מחלחל”.

דבר אחד היה ניכָּר בקרב כל הפעילים ששוחחנו איתם: הם לא הוּפתעו לגלות שהצמחונוּת והטבעונוּת מתפשטות בחברה הערבית. “אנחנו בתחילת המהפכה הגדולה ביותר במאה ה–21”, התפּיֵיט (=אמר כאילו בשיר) רבל בלוטין, “מהפכת חמלה, מהפכת אהבה, מהפכת מוּדעוּת. מהפכה טבעונית”.