**** חיי אדם
דן אלמגור
כשבָּרָא אלוהים יְצוּרים בעולם
עשרים שנות-חיים הוא חילֵק לכולם
עשרים שנות-חַיים ליונֵק ולעוף
לדָג, לבַּרווז, לאָדם ולקוף.
אמר האדם אֱלוהים אֲדירים
אינֶני רוצֶה כבר לָמוּת בן עשרים
הוסֵף לי קצת יותר מכולם
הוסֵף, בחיֶיךָ, תהיה בן אדם..
אמר החמור אֱלוהים אֲדירים
הַבֵּט על חיי ואֱמור, זה חיים?
לא די לאדם בעשרים השנה
אֵתֶן לו שמונה מִשֶלי מתנה.
אמר גם הסוּס אֱלוהים כֹּל יָכול
מה הם חיַי, רק לִסחוב ולִסבּול
יַספיקו לי עשר שנים בעולם,
השאָר אֲנַדֵב לטובַת האָדָם.
כך זו אחר זו החיות שם ניגשו
לִגרועַ שנים מחלקן הן בּיקשו.
הכלב, הקוף, החזיר, השפנים
תָרמו ברצון למַגבּית-הַשנים.
יָשַב אלוהים עֵירָני וקשוּב,
רָשַם כל תרוּמה במכונַת-החישוב
לבסוף הוא לָחַץ על כפתור המכונה
טוב, קַח עד מאה ועשרים שנה.
מאז חַי האדם חיים משונים
הוא חַי כמו אדם את עשרים השנים
ואז את חובו הוא מַחזיר בלי היסוּס
עובֵד כְּחמור ומֵזיעַ כְּסוּס.
כפֶּרֶד עקשן ורועֵד כְּחתול
אוהֵב כשפן וזוחֵל כְּשַבּלוּל
רָעֵב הוא ככלב, זולֵל כחזיר
בסוף כמו הקוף נִשמָתו הוא מַחזיר.
כך בָּרָא אלוהים יצורים בעולם.....