אור אוכלת ארוחת ערב בבית של החברים שלה.

אור

אור, כמעט בת 18, מפשילה שרוולים ויוצאת לעבודות שחורות משחור לפרנסת הבית: שטיפת כלים, איסוף בקבוקים וניקיון חדר מדרגות. כשהיא איננה עובדת או לומדת, אור מטפלת באימה (=אמא שלה) רותי, שעוסקת בזנות כבר יותר מעשרים שנה. מצבה הגופני של רותי מתדרדר, היא משתחררת מעוד אשפוז בבית החולים. אור מוצאת לאמה עבודה בניקיון ומחליטה שמעכשיו הכול יהיה אחרת. אבל איך אפשר שיהיה אחרת במציאות הדפוקה ששתיהן חיות בה.
אור היא נערה בת 17, תלמידת תיכון בתל אביב, בת לאם זונה בדימוס הנמצאת במצב חלש וקשה. אור נאבקת לקיים את עצמה ואת אמה, רותי, ברמת חיים מינימלית; היא עובדת כשוטפת כלים במסעדה זולה, ועוסקת במיחזור בקבוקי פלסטיק ופחיות עבור שקלים בודדים, תוך כדי נסיון למנוע מאימה לחזור לעבוד ברחובות. אור מתפקדת כסוג של הורה עבור אמה. היא מוצאת לאימה עבודה כמנקַת בית, אך אימה שבה (=חוזרת) באופן קבוע לרחוב, בנסיון לפרנס את הבית ולהחזיר את כבודה כמפרנסת. חייה של אור הופכים קשים יותר כאשר נֶאֱסַר עליה להתרועע עם הבחור בו היא מאוהבת עקב היותה “השפעה רעה”. לבסוף תופסת אור את מקום אמה בנסיון להרחיקה מהרחוב, והופכת לזונה בעצמה.