במוּסך

—סגוּר, אדוני, סגוּר! לא אמרתי לך? סגוּר! כולם הולכים הביתה. לְמה אתה מחכה? קח אותה מכאן, יאללה נו. אמרתי לך, כולם הולכים הביתה, תָבוא מחר. נו? לְמה אתה מחכה? קח אותה מכאן.
—מה קרה לה?
—זה כלום, רק איזה בורג.
—מתי נסעת בה בפעם האחרונה?
—לפני 12 שנים.
—מתי?
—אמרו לי שיש אצלך חלקי חילוף.
—לְמה? למוריס משנת 50’?
—47’.
—תסלח לי אדוני, מה אתה חושב שאני מחזיק פה? מוזיאון?  למה בכלל אתה רוצה לתקן אותה. אתה מוכר?
—אני לא יכול, זה לא שלי.
—לא שלך?
—לא, אבל זה עניין של שעות.
—מה עניין של שעות?
—שהיא תהיה שלי. זו ירושה.
—טוב, אני אגיד לך מה, אם אתה רוצה אותה כמו חדש, תדחַף אותה לפינה, תָבוא בעוד שבוע. אם לא, תשאיר אותה פה, אנחנו כבר נזרוק אותה.
—תעזור לו, חמיד.

—משהו רציני?
—אוברול.