ג’אגר, שהיה חייל ישראלי, נהרג בלְבנון. יָעֵלי היתה בפלוּגה של ג׳אגר. יָעֵלי ויוסי שהיה החבר (חבר-חבר) של ג׳אגר הולכים לביקור תנחומים בבית של המשפחה.

יוסי וג'אגר

(עוּבד מחדש 11.1017)
יוסי הוא מפקד פלוגה, אחראי ומוּפנם. ליאור, שקוראים לו גם ג’אגר, הוא קצין ומפקד על אחת המחלקות שנמצאות תחת הפיקוד של יוסי. יוסי והחיילים שלו משרתים ביחידה קרבית בצה”ל, במוּצב בדרום לבנון. ליוסי וג’אגר יש סיפור. אף אחד ביחידה לא יודע על זה שיש ביניהם סיפור.

יוסי נקרע בין התדמית של המאצ’ו ישראלי לבין העובדה  שהוא הומוסקסואל. קשה לו להשלים עם עצמו והוא דואג לתדמית שלו כמפקד. הוא לא יודע מה יקרה אם החיילים שלו ידעו שהוא הומוסקסואל. לג’אגר, לעומתו, אין שום בעייה עם העובדה שהוא הומוסקסואל והוא רוצה מאוד להראות את האהבה שלו ליוס, אבל יוסי מעדיף להסתיר את העוּבדה הזאת. יוסי חושש לצאת מהארון מפני שהוא חושב שזה עשוּי לפגוע ביכולת שלו ושל ג׳אגר לפקד על החיילים שלהם. ג’אגר מחכה לרגע שבו הם לא יצטרכו להסתיר את אהבתם, אבל הוא נכנע ללחץ של יוסי.
אופיר, הסגן של יוסי, מאוהב ביעלי, שמאוהבת מצידה בג’אגר. גם אופיר וגם יעלי לא יודעים שום דבר על ההומוסקסואליות ג’אגר. אופיר משוכנע שלג’אגר מנהל סיפור עם יעלי והוא כועס על ג’אגר שכביכול לא רק גנב ממנו את אהובת ליבו וגם אלא שהוא גם זוכה ליחס מוּעדף מצד יוסי.
המתח בין אנשי המוצב עולה לקראת היציאה למארב הלילי שבו הם צפויים להיתקל באויב. כשההיתקלות אכן מתרחשת, ג’אגר נפצע אנושות בקרב. יוסי מנסה לטפל בפצעים של ג’אגר. הוא משוחח איתו כדי לנסות להשאיר את ג’אגר בהכרה. יוסי מדבר על העתיד המשותף שלהם ואומר לו שהוא אוהב אותו. אבל זה כבר מאוחר מדי וג’אגר מת מהפצעים שלו. אופיר, שהיה עד לסיטואציה האינטימית בין יוסי וג׳אגר, מבין כי בין השניים היה סיפור.
יעלי, לעומתו, מתמכרת לאשליה שהיא הייתה חברתו של ג’אגר. כשההורים של ג’אגר מניחים (=חושבים) כי בין הבן שלהם שנהרג ובין יעלי היה סיפור, יעלי לא אומרת להם שהם טועים. הוריו של ג’אגר מתוודים  בזמן ביקור האבלים שהם כמעט ולא הכירו את הבן שלהם ומבקשים מהמבקרים  לספר להם עליו. במקום את האמת, הם שומעים את האשליות של יעלי.
ג’אגר, שחלום חייו היה לצאת מהארון, לא מצליח לצאת ממנו גם אחרי מותו.