אדון גנץ מביא כביסה (=כבסים) לבית של הניה והם יושבים יחד, שותים תה ומדברים.
אביה הולכת לבית של גנץ להביא את הכביסה הנקיה. אדון וגברת גנץ רבים ומאשה לא רוצה להיות יותר חברה של אביה.

הקייץ של אביה

אביה היא ילדה בת 10, יתומה מאב, שחיה בפנימייה כי אמא שלה, הניה, שהיא ניצולת שואה, חולה בנפשה ומאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. להפתעתה של אביה, אמא שלה מגיעה אימה לפנימייה לטקס סיום הלימודים בפנימייה ב-1951. האמא מוציאה את אביה מהפנימייה כי היא גילתה שהשיער של בתה מלא כינים. אחרי שהן חוזרות הביתה, האמא מספרת את כל השערות של אביה כדי להיפטר מהכינים. הילדים במושבה לועגים לקרחת של אביה.
ילדי המושבה לועגים גם להניה. הם המכנים אותה “פרטיזונכה” ו”משוגעת”. אביה לא מאמינה שאבא שלה מת. יום אחד בא למושבה אדם בשם מקס גנץ. אביה, מוצאת דמיון בינו לבין אבא שלה המנוח המופיע בתמונה, והיא מדמיינת לעצמה שמקס גנץ אבא שלה.
אביה רוצה להשתתף בשיעורי הבלט של מאיה אברמסון, אך מאחר שאין לה בגדים יפים, מאיה לא נותנת לה להיכנס לשיעור. אביה מקללת את מאיה ואת אימה רות אברמסון ולאחר שרות שופכת עליה דלי מים, אביה זורקת אבן שפוגעת בפניה של מאיה וגורמת לה לעיוורון זמני. אביה מבקרת את מאיה בבית החולים ומבקשת ממנה סליחה, וזו סולחת לה. אביה “מגלה” למאיה שגנץ הוא אבא שלה.
במסיבה שעורכת רות אברמסון לכבוד החלמתה של מאיה, בוגדת מאיה באמון שאביה נתנה בה והיא מספרת לאימה שגנץ הוא אבא של אביה. רות מספרת זאת ללנה, אשתו של מקס גנץ. מקס שומע מאשתו, לנה, את הסיפור של אביה שהוא, מקס, הוא הבעל של הניה והאבא של אביה. מקס כועס על אביה וקורא לה “ילדה רעה”. בסוף הספר, חוטפת הניה התמוטטות עצבים ונלקחת בחזרה לבית החולים הפסיכיאטרי. מאיה דופקת על דלת ביתה של אביה, שכועסת עליה על כי גילתה את הסוד. היא מבקשת ממנה שתפתח לה, אך לשווא. אביה מבינה שהיא יתומה מלידה. היא אומרת לדודתה אליס שאבא שלה מת ושהיא לא רוצה לדבר עליו יותר. אביה חוזרת בסוף לפנימייה.