***** העם הנבחר, ירון לונדון מספר על ילדותו

שואה וגבורה
לעולם לא עוד
מצדה לא תיפול שנית
כצאן לטבח

אוי, הביטויים האלו טחנו את מוחי שוב ושוב רכבות, אייכמן, מנגלה

כשהייתי ילד שיחקתי ב״בנדורות״ ובא בריון מהשכונה השנייה ובעט ברגלו בגולות וקללות הפכו לדחיפות ודחיפות לאגרופים ועד מהרה מצאתי את עצמי שוכב אפרקדן על הרצפה וחוטף (=מקבל) מכות.

אבא שלי הביט עליי מהמרפסת, את זוכר את עיניו הקטנות כסיכות. הוא הביט ולא עשה דבר. כשעליתי הביתה מתייפח הוא לקח אותי בין ברכיו ואמר לי: ״אתה הרי ידעת שהדחיפות יתוּרגמו למכות. מה שהיית צריך לעשות זה לתקוף ראשון. לתקוף ראשון את מי שידעת שעומד לתקוף אותך. אם היה לך קרש ליד היד, היית צריך לחבוט בו בקרש״.

זה מה שאמר לי אבא שלי והדברים האלה נחקקו כלקח בתודעתי. מי שעומד עליך לפגוע בך, הכה ראשון, הכה חזק, אל תהסס.