ג’יימס נשלח לישראל מאפריקה בשם הכפר שלו לבקר בירושלים. בעקבות אירועים בלתי צפויים הוא הפך לעובד זר ועכשיו הוא מנסה ללמוד מהר ככל האפשר על התרבות שאליה הוא נקלע.

מסעות ג'יימס בארץ הקודש

בכפר נידח אי שם (somewhere) באפריקה, ג’יימס הצעיר נבחר לצאת למסע ארוך בשם הכפר—מסע עלייה לרגל לירושלים שבארץ הקודש. הבעייה היא שישראל שג’יימס מגיע אליה אינה דומה כלל לארץ הקודש התנ”כית שהוא ואנשי כפרו דמיינו כאשר התפללו אליה. בשדה התעופה ג’יימס נחשד שהוא הגיע לישראל כדי לעבוד באופן לא חוקי, והוא נידון לגרוש מהארץ המובטחת חזרה לכפרו. שימי, קבלן עובדים זרים, משחרר את ג’יימס בערבות כדי שיעבוד אצלו. ג’יימס מסביר לשימי שהוא לא בא לישראל כדי לעבוד אלא כדי לעלות לרגל לירושלים. אבל שימי מסביר לו שלחופש שלו יש מחיר ושהוא צריך לשלם בעד השחרור בעבודה בשבילו. שימי מסביר לג’יימס שהוא “חייב לו.” וכך ג’יימס נאלץ (=חייב, צריך) לדחות את העלייה לירושלים ולעבוד עבור שימי.
ג’יימס מנוצל על ידי כל האנשים מסביבו. שימי הקבלן, אשתו של שימי, וחברה שלה. סאלאח, אביו של שימי, מגלה שלג’יימס יש מזל לא רגיל בהטלת קוביות (throwoing of dice) ומנצל את העובדה הזאת כדי לנצח את חבריו בשש-בש. ג’יימס נעשה מעורב במאבק פנים-משפחתי בין שימי ואשתו לבין סאלאח. אפילו הכומר של קהילת העובדים הזרים האפריקנים מנצל אותו. ג’יימס מקווה לשלם את חובו לשימי ולהגיע בסופו של דבר לירושלים, אך ככל שחולף (=עובר) הזמן ג’יימס לומד איך צריך להתנהג ולפעול בתרבות הישראלית. כולם אומרים לו “אל תהיה פראייר של אף-אחד” והוא לומד את זה מהר מאוד. ג’יימס מתחיל לנהל את חבריו העובדים הזרים, ומהר מאוד הופך לקבלן עבודה זולה בעצמו, בדיוק כמו שימי. ג’יימס קונה לעצמו בגדים יפים, טלפון סלולרי, ואפילו טלוויזיה. ככל שהזמן חולף העלייה לרגל שלו מתרחקת והולכת.