—ילדי בית הספר הדמוקרטי בכפר סבא חזרו לא מכבר ממסעם לאושוויץ.

—איך אתם מסכמים את הסיוּר הזה בפולין?

—אני באתי לפולין מסיבה אחת, לראות את החיים של סבא וסבתא שלי, איך זה היה שם. ברגע שיש לי את ההזדהות הרגשית הזאת, אז התחברתי למסע הזה.

—בדרך כלל מלוות את הדיון בשואה שתי סיסמאות. אתם טחנתם את המשפט הזה ״לעולם לא עוד״ איך אתם מפרשים אותו? לעולם לא עוד מה?

—לעולם לא עוד תהיה לנו שואה ואז בגלל זה יש לנו מדינה, ובגלל זה יש לנו צבא שיגן עלינו בדיוק מאותם הדברים האלה.

—כלומר ״לעולם לא עוד״ פרוש הדבר הבה נחשל את צבאנו.

—אבל אתה יכול גם להסתכל על המילה הזאת במובן גלובָּלי יותר, אתה יודע, לעולם לא עוד כאילו שהאדם מבחינה מוסרית, זה אנחנו בתור בני אדם, יש לנו את האחריוּת שלא יקרו דברים כאלה, שכל אחד יסתכל על עצמו ויהיה אחראי לזה שהוא לא יתן יד לדבר כזה
—זה ״לעולם לא עוד״ אוניברסלי.
—זה יכול להיות
—ואנחנו לא נניח למעשים כאלה כדוגמתם להתרחש עוד, זה הרעיון?
—כן
—אתם חשבתם, כפי שאני לפעמים חושב, מה הייתי עושה כגרמני בן 25 בגרמניה ב-1938 נניח? איך הייתי נוהג לו היה לי שכן יהודי, ואני יודע שחובתי על פי החוק להסגיר אותו, והוא בא אליי ומבקש להתחבא בעליית הגג, כשאני יודע שאני מסכן את עצמי ואת חיי משפחתי.
—שאלה קשה
—השאלה שלי מציקה מאוד
—אתם שואלים את עצמכם
—אבל גם חוץ מהסכנה היתה שם תעמולה חזקה. הוא גרם לעם להאמין לזה, אז יכול להיות שהייתי נופל בזה, נופל כאילו, הייתי נגרר אחרי זה ומאמין בזה.
—אתם בהיותכם בני אדם אתם לא חשים (=מרגישים) חסינים לחלוטין מפני הפיתוי הפשיסטי הזה?
—בדרך כלל אנחנו שואלים את עצמנו, כאילו, אם אני הייתי יהודי מה... איך הייתי מסתדר. אתה כאילו הפוּך, אתה שואל, אם היית
—הייתי אומר שזאת לא חוכמה.
—כן
—זאת שאלה של עד כמה הייתי זריז, בעל תוּשייה, אמיץ ועד כמה היה משחק לי מזלי. אבל השאלה היותר מעניינת, זה מה הייתי עושה, כיצד הייתי מתנהג אם הייתי גרמני? אם הייתם גרמנים בני גילכם
—אני לא הייתי מסגיר יהודים או גורם להם לסבל, אבל אני לא ... אם הם היו באים ומבקשים עזרה, כאילו להתחבא אצלי, אני לא יודע כרגע מה הייתי עושה.
—כל עוד שזה לא פוגע בי
—נכון, אני חושב שהייתי הולך הייתי הולך עם ההמון. אין מה לעשות. לא הייתי מרביץ ליהודים, לא הייתי שורף ספרים ולא הייתי מלשין עליהם אבל גם לא הייתי מתנגד משטר
—אחד מחסידי אומות העולם
—אני מקווה שכן הייתי, מה ... כאילו שכן
—פשוט תסתכלי על עצמך בסיטואציות היום שאת הולכת עם ההמון ואת יכולה להבין
—כן, ברור, ברור
—עכשיו, הידיעה הזאת שאנחנו ככולם, הפיתויים האלה של הכוח והפחד הגדול אנחנו לא חסינים מפניהם. אולי זה הלקח המרכזי מכל העניין, לא?