במסגרייה שבה סמי עובד יש שביתה כבר יומיים. סמי לא הלך לעבודה אבל הוא לא סיפר לאמא שלו על השביתה וכל בוקר הוא יצא מהבית כאילו הוא הולך לעבודה.

הבית ברחוב שלוּש

הימים הם ימי סוף המנדט הבריטי בפָלֶשתינָה-א”י (=ארץ ישראל) (48- 1946). בסרט, שמתרחש בשכוּנה בדרום תל אביב, יש משפחה מוּרחבת שגרה באותה חצר. חלק מאנשֵי השכונה הם עולים חדשים שהגיעו ממצרים.

סמי בן ה-14 עוזב את הלימודים ועובד בבית מלאכה. הוא נִקרָע (is torn) בין האהבה החונקת של אמו (=אמא שלו) האלמנה ובין הרצון להתבגר ולהיות עצמאי. סמי נָתוּן להשפעות חיצוניות שונות—פעילות פוליטית בארגון הצבאי הלאומי, אצ”ל, ותנועת העובדים והמאבק המקצועי.

ניסים חוּדרה הוא חבר באירגון הצבאי הלאומי (אצ”ל). הבריטים מחפשים אותו. הוא חבר טוב של המשפחה והוא מחזר אחרי קלרה, האמא של סמי.

בספרייה המקומית סמי פוגש את סוניה, אישה צעירה שעזבה את הקיבוץ. היא מלמדת אותו קצת על העולם. סמי נקרע בין העולם שמתגלֶה בפניו מחוץ לחצר לבין החצר שבה חיים אמו ומשפחתו. סמי עצמו משתתף בהדבקת כרוזים של המחתֶרֶת (underground) וכמעט נתפס (=תופסים אותו).

לקלרה יש שני מחזרים—ניסים חוּדרה וגבר מבוּגר בשם חיים זינגר מירושלים. כשמלחמת העצמאות מתחילה כמה מגיבורי הסרט, כולל סמי, מתגייסים לצבא. בסצֵנַת הסיום סמי עוזב את הבית בדרכו אל המלחמה.