שואה וגבורה
לעולם לא עוד
מצדה לא תיפול שנית
כצאן לטבח

אוי, הביטויים האלו טחנו את מוחי מילדותו
שוב ושוב רכבות, אייכמן, מנגלה
אושוויץ היתה פלנטה אחרת

כשהייתי ילד שיחקתי ב״בנדורות״ ובא ביריון מהשכונה השנייה ובעט ברגלו בגולות וקללות הפכו לדחיפות ודחיפות לאגרופים ועד מהרה מצאתי את עצמי שוכב אפרקדן על הרצפה וחוטף מכות.

אבא שלי הביט עליי מהמרפסת, את זוכר את עיניו הקטנות כסיכות. הוא הביט ולא עשה דבר. כשעליתי הביתה מתייפח (=בוכה) הוא לקח אותי בין ברכיו ואמר לי: ״אתה הרי ידעת שהדחיפות יתוּרגמו למכות. מה שהיית צריך לעשות זה לִתקוף ראשון. לִתקוף ראשון את מי שידעת שעומד לתקוף אותך. אם היה לך קרש ליד היד, היית צריך לַחבוט בו בקרש״. זה מה שאמר לי אבא שלי והדברים האלה נֶחקקו כלֶקח בתודָעתי. מי שעומד עליך לפגוע בך, הַכֵּה ראשון, הַכֵּה חזק, אל תהסס.